הגדרת ניכוי
התנאי ניכוי מוחל בשני הקשרים ספציפיים ומובחנים היטב. מצד אחד ובשדה של פילוסופיה והיגיון, ניכוי הוא מסקנה או מסקנה שמגיעים אליה בזכות יישום שיטת חשיבה שתתחיל ממושגים כלליים או מעקרונות אוניברסליים כדי להגיע למסקנות המסוימות שהוזכרו לעיל..
מה שמשמעותי דדוקציה או שמכונה גם שיטה לוגית דדוקטיבית היא שהמסקנה היא מרומזת בהנחות, המשמעות היא שאם נעקוב באופן בלעדי אחר מי שמצהיר את הנחות היסוד, ללא ספק נגיע למסקנת השאלה העומדת על הפרק.
שיטת חשיבה זו שעוברת מהכלל ביותר לפרטי הוצאה לפועל לראשונה בעת העתיקה, ליתר דיוק ביוון העתיקה, על ידי פילוסופים שונים, ביניהם אחד הבולטים היה אריסטו.
היישום העיקרי של הניכוי נעשה באמצעות שיטת האקסטרפולציה, שהיא שיטה מדעית והגיונית המניחה כי מהלך האירועים ימשיך בעתיד, המהווה את הכללים שממנה היא תחל להגיע למסקנה חדשה, כלומר הם מוחצנים והם משרתים אותנו במצב חדש.
הודות לעובדה ששיטה זו נמצאת בשימוש נרחב למציאת פיתרון לבעיה וגם בהוראת הפדגוגיה, היא הפכה לכלי יסודי בפרקטיקה המקצועית ובתחום החינוך. לדוגמא, בהקשר לימודי, עבור סטודנט לרפואה שעליו ללמוד בין היתר את האיברים, את תפקודיהם, תפקודם לקוי, האינטראקציות והתסמינים, אז ניתן לחלף אותם כללים אותם למד ולהעמיד לשרות הידע של האדם. הגוף בכללותו.
בשני ומצד שני, ניכוי בהקשר כלכלי, מתייחס להנחה או להפחתה שניתן להחיל על מחיר מוצר או שירות המשווקים או על משכורת של עובד אם הוא לא מילא את חובת עבודתו באופן משביע רצון או משום שמעסיקו מסיבה כלשהי שאינה קשורה לביצועיו החליט להטיל קיצוץ בשכרו.
