הגדרת הכנסה לנפש
ה הכנסה לנפש או הכנסה לנפש, כפי שהוא מכונה גם, הוא המושג שקורא אותו משתנה כלכלי המציין את הקשר בין התוצר המקומי הגולמי (תוצר) למספר תושבי האומה. בפקודת ה מקרו כלכלה, ה תוצר הוא מדד המבטא את ערך כספי של ביקוש סופי לייצור סחורות ושירותים, באזור או מדינה, במהלך פרק זמן מוגדר, שהיא בדרך כלל שנה. יש לציין כי בעבר נעשה שימוש בתמ"ג מדד לרווחה חומרית הקיימת בחברה וזה תמיד מודד את הייצור הסופי.
בינתיים, כדי לדעת את הקשר הזה ולהשיג את המספר הזה, זה הכרחי חלק את התוצר לפי כמות האוכלוסייה.
לכן, כפי שהזכרנו לעיל, הכנסה לנפש היא אינדיקטור כלכלי המאפשר לנו לדעת באמצעות ערכו את עושר כלכלי של אומה. מכיוון שמדד זה קשור קשר הדוק לאיכות חייהם של האנשים החיים במדינה. כעת, זאת כאשר הכנסה אינה עולה על ערך מסוים, ואילו עבור מדינות בעלות הכנסה גבוהה יותר, הקשר בין איכות החיים להכנסה אינו כה הדוק ומתאים.
עם דוגמה נראה את זה בצורה ברורה יותר, במדינות העניות באמת, עלייה כללית בתוצר שלהן תרמז לעלייה ברווחה החברתית של אזרחיהן, כל עוד חלוקת ההכנסות לא כל כך שוויונית, בינתיים, במדינות שבין הכנסה גבוהה יהיו פחות התכתבויות ביחס למדדי הבריאות והחינוך, בין היתר, ולכן נאמר כי לתוצר יכול להיות תועלת מוגבלת מבחינת מדידת רווחה זו.
ואז, בין הביקורות העיקריות שנעשו על הכנסה לנפש כאינדיקטור לרווחה חברתית במדינה, היא: שהיא מתעלמת מההבדלים בהכנסה שקיימת, מכיוון שחלוקת התוצר הכולל במספר התושבים תיוחס לאותה רמת הכנסה עבור הכל כשלא; הוא אינו שוקל שאלות חיצוניות שליליות, למשל אם משאבי הטבע של מקום פוחתים או נצרכו; לא תמיד כל הייצור יגדיל את הרווחה, מכיוון שלחלק מההוצאות אשר נספרות בתוצר אין מטרת צריכה אלא משימתן היא להגן מפני תרחישים שליליים אפשריים.
