הגדרת הרפובליקה הפדרלית
ה רפובליקה זוהי צורה של ארגון ממלכתי, מערכת שלטון בה הכוח שוכן בעם, אם כי את ההפעלה היעילה של הניהול מניחים נשיא או קצין בכיר שרק נבחר על ידי העם באמצעות הצבעה פופולרית.
רפובליקה: מערכת שלטון בה הכוח מחולק לשלוש מעצמות ובחירת נציגיהם מוטלת על העם הריבוני
רשות עליונה זו ממלאת תפקידים לזמן מסוים ונבחרת על ידי אזרחים, כפי שכבר אמרנו, המתגוררים במדינה המדוברת ויכולים להתבצע ישירות, כלומר באמצעות הצבעה, או באמצעות הפרלמנט שחבריו עומדים בחוץ, הם נבחרים גם על ידי העם.
בינתיים, הרפובליקה הפדרלית, מוכר גם בשם פדרציה או מדינה פדרלית, היא קבוצה ממוסדת של ישויות חברתיות אוטונומיות יחסית שמורכבת מ חלוקות טריטוריאליות המנהלות עצמית ואליו העדה של קנטונים, מדינות, מחוזות, אזורים, בין החוזרים ביותר.
לכל ישות המרכיבה את הרפובליקה הפדרלית יש חלוקה משלה, מה שמעניק לה אוטונומיה
ברפובליקה הפדרלית המדינה מחולקת לשלוש סמכויות: ביצועי, חקיקתי ושיפוטי, חלוקה זו קיימת הן בממשל המרכזי והן בממשלות המקומיות המתאימות לכל מחוז, למשל.
מצב זה מקנה לישויות טריטוריאליות אוטונומיה בעניינים פוליטיים ומשפטיים, אם כי, עלינו לומר, כי בפועל רבים מהם נוטים להיות תלויים במשאבים שהם זכאים לקבל מהמינהל המרכזי, ולעתים זה נוגד את האוטונומיה המוחלטת. שצריך להתקיים, כי הם כמובן צריכים לשרוד.
הרפובליקה הפדרלית נמנעת מהצרת כוחה של המדינה, ולכן אלה שבוחרים בצורה זו הן מדינות שיש להן מערכת שלטונית דמוקרטית.
כוח אחד שולט בשני
ארגון זה נולד כתוצאה מהצורך להימנע מעודפי הכוח שהצליחו לאפיין את העבר הלא רחוק, והדבר החשוב ביותר שהוא מציע לנו עם חלוקת הכוחות הוא שכל מעצמה תפעיל שליטה. פעולה עם האחר.
כתוצאה מכך, מעצמה אחת עוסקת אך ורק בניהול מדיניות שמטרתה לשפר את איכות חייהם של תושביה (כוח מבצעת), אחרת עוסקת בדיון ובסנקציה של החוקים שיבטיחו את תפקודה התקין של הרפובליקה ושוויון בה. (כוח חקיקה) ולבסוף האחר יהיה אחראי על ניהול צדק כאשר יש הפרה כלשהי (סמכות שיפוטית).
בינתיים אותה חלוקה מועתקת מהרמה המרכזית לרמה המחוזית וזו שתספק בבירור אוטונומיה לפרובינציות ביחס למדינת האם.
למרות שהם נהנים מאוטונומיה גדולה או פחות, יש להם סמכויות ממשל או חקיקה בנושאים מסוימים ושונים מאלה התואמים את ממשלת הרפובליקה הפדרלית; בדרך כלל, היא מתהדרת במערכת פוליטית רפובליקנית, אם כי כמה יוצאים מן הכלל צפו בצורות מונרכיות.
מעמד השלטון העצמי של המחוזות או האזורים המרכיבים אותו נקבע על ידי חוּקָה וברוב המקרים לא ניתן לשנות את זה באופן חד צדדי על ידי החלטת ממשלת הרפובליקה.
כלומר, לכל אזור, פרובינציה, תהיה חוקה משלה שתקבע את בסיסי החיים החברתיים והפוליטיים, ניתן לשנות אותה רק אם קיימת הסכמה בכוח החקיקה המקומי, והמדינה המרכזית אינה יכולה ולא צריכה להתערב בעניינים אלה. .
ללא הצבעה עממית, אין רפובליקה
השדרה העיקרית להשתתפות אזרחים ברפובליקה היא הצבעה או זכות בחירהבינתיים, על הבחירות להיות חופשיות בזמן שההצבעה חייבת להיות חשאית, באופן זה האזרחים מפעילים למעשה את ההשתתפות הנ"ל ללא לחצים או תנאים.
אך ישנם גם אלמנטים אחרים המתבררים כבסיסיים לתפקודה של רפובליקה, כך הוא המקרה של: חלוקת הכוחות, הצדק והחיפוש אחר טובת הכלל.
הרעיון של הרפובליקה הפדרלית מתנגד ישירות לזה של מדינה יחידה או ריכוזית, שהוא זה בו יש רק מרכז כוח פוליטי אחד, המרחיבה את פעולותיה בכל השטח הכולל את המדינה, מסוכנים או רשויות מקומיות, נציגי המעצמה המרכזית.
כמו כן, יש לה כוח חקיקה יחיד המחליט בכל המדינה ובתוכה מקים בית משפט עליון לצדק שיש לו סמכות ברמה הלאומית.
