הגדרת הימין הקיצוני
מאז שהאדם חי בחברה, צצו דרכים שונות לארגן ולהבין אותה. אפשר לומר שהרעיון הראשון לגבי מהי פוליטיקה עלה בתרבויות העולם העתיק, במיוחד בציוויליזציה היוונית.
ככל שהחברות הפכו מורכבות יותר, צצו עמדות שונות לגבי אופן ההתארגנות שלהן. מהמהפכה הצרפתית של שנת 1789 הגיחה הדיכוטומיה המצטיינת בשפה הפוליטית, הימין והשמאל.
באסיפה הלאומית שנוצרה לאחר סערת הבסטיליה נקבע כי אלה שישבו מימין למלך (הג'ירונדינים) היו מימין ואלה שישבו משמאל המלך (היעקובינים) משמאל. עם הבחנה ראשונית זו החלו לצוץ עדות או תוויות חדשות: שמאל מתון או רדיקלי, ימין שמרני או ליברלי, מרכז-ימין, מרכז-שמאל, אולטרה-ימני ואחרים.
גישה כללית של הימין הקיצוני
החזון של הימין הקיצוני הוא לקחת רעיונות ימניים לקיצוניות. באופן זה התיזות הכלליות של עמדה פוליטית זו הן:
1) שכיחותם של כל הלאומי כנגד כל רעיון או הצעה שמגיעים מחו"ל,
2) הדחייה ולעיתים השנאה כלפי זרים החיים בשטח הלאומי ו
3) ביקורת על כמה עקרונות דמוקרטיים, כגון זכות בחירה כללית, חירויות אזרחיות וכו '.
מנקודת מבט כלכלית, מרבית ממשלות הימין הקיצוני נהגו בפרוטקציוניזם.
המנטליות של אנשי הימין הקיצוני מבוססת לרוב על אמונות דתיות מסורתיות מאוד ועל מוסדות שורשים עמוק תרבותית (למשל, המולדת או המשפחה). למי שמגן על גישה מסוג זה יש בדרך כלל רשימה ארוכה של אויבים: סוציאליסטים, בונים חופשיים, הומואים, אתאיסטים, אנטיפטריוטים, פרו-הפלות, זרים או יהודים.
משטרי הימין הקיצוני בתולדות המאה ה -20
למרות שיכולנו לחזור למאות הקודמות, משטרי הימין הקיצוני החשובים ביותר הופיעו באירופה בשנים 1920-1930 במדינות כמו ספרד, פורטוגל, איטליה וגרמניה. המשטרים של מדינות אלה, הידועים גם בשם פאשיסטים, התבססו על סמכותיות והרחבה. פרנסיסקו פרנקו, בניטו מוסוליני, אנטוניו דה אוליביירה סלאזר ואדולף היטלר חלקו כמה מאפיינים, כגון שנאת זרים, מיליטריזם ופטריוטיות מוגזמת.
למרות שחוויות העבר עם הימין הקיצוני הותירו זיכרונות רעים כמו דיכוי או רצח עם, כיום תנועות ומפלגות פוליטיות עם אידיאולוגיה זו ממשיכות להופיע. יש להבין את תחיית הימין הקיצוני כתגובה למשבר הכלכלי ולבלבול העולמי.
תמונות: Fotolia - cartoonresource / alewka
