הגדרת הבנה
ההבנה היא אותה סגל המבדיל בין בני אדם לבעלי חיים.
ההבנה מאפשרת את הבנת המציאות מסגל נפשי זה. מנקודת מבט פילוסופית, מושג זה נקרא גם אינטליגנציה או חשש למציאות שדרכו ניגשים למהות הדברים.
ההבנה מראה את יכולת הבחנה רציונלית המשפרת את ההתלבטות בקבלת ההחלטות. יכולת הבחנה זו מראה את האפשרות שיש לבני אדם להבדיל בין מה שנכון למה שלא. ההבנה מראה את הערך של שיפוט טוב, כלומר של פעולה מתוך תחושת זהירות.
תורת הידע
הבנה היא אחד ההיבטים המהותיים בתהליך הידע מצד הנושא. פקולטה המציגה את הקשר בין המוח לאובייקט באמצעות תרגול הידיעה.
הידע שהוא בסיס ההבנה הוא פעולה אימננטית שמקורה וסופו נמצא בנושא עצמו. ההבנה מרמזת על תשומת לב לכל דבר כדי לתפוס את השורש המהותי.
בנוסף למישור הידע, ליכולת ההבנה יש גם השפעה רבה בהקשר של תקשורת בין אישית שכן שני אנשים יכולים להגיע להבנה הדדית בכוח המילה, כלומר הם יכולים להבין זה את זה על ידי הקשבה. מנקודת מבט תקשורתית חיובי להשתמש בטיעונים קונקרטיים התומכים בערכו של מסר מסוים באמצעות ארגון נכון של רעיונות עיקריים ורעיונות תומכים. מדובר במתן סיבות שיש להן תוקף מוצק בביטוי של מסר מסוים. יש גישה שמעכבת את יכולת ההבנה ההדדית: תמיד רוצים להיות צודקים.
ההשתקפות על הבנתו האישית הייתה מושא הרפלקציה הפילוסופית כפי שמוצג על ידי האפיסטמולוגיה שמראה את יכולתו של הפילוסוף להתפעל מהפקולטה האנושית הזו שמביאה חופש גדול לקיום. וזה, ההבנה מאפשרת להביא למודעות לקיום על ידי היכולת לשקף את מעשיהם ואת תוצאותיהם. השתקפות זו מבוססת גם על אתיקה.
