הגדרת תקני דין
נורמות DIN הן התקנים הטכניים להבטחת איכות במוצרים תעשייתיים ומדעיים בגרמניה.
תקני DIN מייצגים תקנות הפועלות על סחר, תעשייה, מדע ומוסדות ציבור בנוגע לפיתוח מוצרים גרמניים. DIN הוא ראשי תיבות של 'Deutsches Institut für Normung', או 'המכון הגרמני לתקינה', שהוא המוסד, שבסיסו בברלין והוקם בשנת 1917, העוסק בתקינה גרמנית. DIN ממלא את אותן פונקציות כמו ארגונים בינלאומיים כגון ISO.
תקני DIN מבקשים להתכתב עם מה שמכונה "מצב המדע", ומבטיחים איכות ובטיחות בייצור ובצריכה. לפעמים הרגולציה של תקני DIN משפיעה על התקנות של גופי תקינה בינלאומיים אחרים.
ניתן לסווג את ה- DIN כ"יסוד מסוג כללי "(סטנדרטים של פורמטים, סוגי קווים, תיוג ואחרים)," יסוד מסוג טכני "(סטנדרטים של מאפיינים של אלמנטים מכניים וציוד)," של חומרים "(תקנים של איכות החומרים, ייעוד, תכונות, קומפוזיציה וכו '), "ממדי החלקים והמנגנונים" (נורמות של צורות, מידות, סובלנות). וניתן לסווג אותם גם לפי היקף היישום שלהם, כגון "בינלאומי", "אזורי", "לאומי" או "חברה".
כללים אלה מסווגים במספרים שונים ומסדירים כל מיני היבטים של חיים כלכליים ויצרניים בגרמניה. לדוגמא, תקן DIN 476 מגדיר את הפורמטים והגדלים של הניירות שיש לאמץ באופן רשמי.
השימוש בתקני DIN ניתן לראות, למשל, בייצור כלים. מקרה אחד הוא פיתוח של חלקים כמו מפתח, כאשר ה- DIN מווסת את המתחים, הסובלנות ועוד מפרטים לגבי המוצר הסופי.
שמוצר תואם את תקני DIN הוא לעתים קרובות ועבור הקונה והמשתמש של אותו הדבר ערובה לאמון, בטיחות ואיכות.
