הגדרת מסירות
ה מְסִירוּת האם זה נטייה, אהבה ונאמנות מוחלטת ומיוחדת שאדם מגלה כלפי אחר או משהו כזה.
נטייה ואהבה ללא תנאי שמישהו מתוודה בפני אחר או משהו כזה
כלומר, התמסרות תהיה משהו כמו כניעה מוחלטת לחוויה, לשאלה שמעוררת עניין רב או כלפי מישהו כמו להיות מלך, אל, קדוש, פעילות כמו ציור, בין היתר, אם כי, בדרך כלל, מסירות נפש מוקפת באופי מיסטי ודתי, לדוגמא, השימוש במושג קשור במיוחד לדת, עם המסירות שמאמינים באמונה דתית מגלים באליהם או באליהם ובשאר חלקי דמויות עיקריות ואשר נהנים מהערצה והערכה.
מקורו היווני של המונח והקשר המיוחד עם הדת
מסירות נפש היא מושג שמקורו ב תרבות יוון, שם היא הובנה כצורה של אדיקות מעשית שנועדה אך ורק להורים ובדיוק בגלל מצב זה היא שבהמשך היא החלה להיות בשימוש ביתר שאת ובאופן תדיר יותר אך מכוונת לאל.
לכן, כפי שניתן לראות מהסיפור הקטן הזה על מקור השימוש במונח בעבר והיום, המילה קשורה בעיקר ל פרקטיקה דתית. אותה אהבה ללא תנאי ומוחלט כלפי אלוהים או כלפי כל דימוי או אדם דתי אחר, קדוש, האפיפיור של הכנסייה הקתולית, בין היתר, יובנו כמסירות נפש.
בינתיים, ב תוֹרַת הַנָצרוּת דבקות תהיה לימוד ופרשנות של דבר האל, של כתבי הקודש.
במסורת הנוהג הנוצרי, נוצרים קודם מתפללים ואז ממשיכים לקרוא את התנ"ך.
גם קריאה וגם תפילה יכולים להתבצע בשקט או בקול רם.
זה מנהג שמקיימים אותו בכנסיות נוצריות רבות שהנאמנים נפגשים פעם או פעמיים בשבוע למען דבקות כתובה, במהלכם הם ינצלו את ההזדמנות גם להבין את חייהם הרוחניים ואת הסביבה הסובבת אותם.
בכנסייה הקתולית יש ספר שנקרא Devotional האוסף את הנוסחאות של סוגים שונים של תפילות שאינן ליטורגיות.
החסיד הוא זה שמביע את התחושה הזו של אהבה ללא תנאי
בינתיים, כאשר מישהו מביע דבקות בכל הנושאים האמורים לעיל, הוא ייקרא חסיד.
אדם יאושר כאדוק כאשר הוא מתאפיין בכניעה לאמונתו, אמונו, נאמנותו לאדם אחר, כלומר לזוג, לאל, לדימוי, לרעיון, לתחושה, אם כי, עלינו לומר שיש קשר מיוחד לדתיים; החסיד יגלה בדרך כלל דבקות בדמות השייכת לדת שהוא מגלה.
אפשר להיות חסיד של פרקטיקה דתית, כמו למשל להשתתף במיסה בכל יום ראשון; של קדוש כמו סנטה מריה; אתה יכול להיות מסור גם לאידיאולוגיה פוליטית, לסיבה חברתית, לפעילות או לאמן, בין היתר.
דרכים להפגין מסירות נפש
לחסידים, שמרגישים דבקות במשהו או במישהו, תמיד יש צורך דחוף לבטא את המסירות הזו, להוציא אותה החוצה, בכל דרך שהיא. כל עוד ובהתאם למושא המסירות, הנוהגים לבטא זאת יכולים להיות מגוונים מאוד.
בואו נחשוב על מאמינה נוצרית שמרגישה התמסרות לבתולה של לואן, הוא בוודאי יבוא לידי ביטוי בכך שהוא הולך למקדש הציטו שלה בעיר לואן בבואנוס איירס, ברפובליקה הארגנטינאית. שם הוא יתפלל אליך, יציע לך מנחה פרחונית, בין היתר.
מצד שני, מי שמוקדש לאמן מוזיקלי יציג זאת בקנייה של כל התקליטים שלו, ישתתף בכל רסיטלים שלו, ילך אחריו לאן שהוא ילך, ובוודאי גם ילבש חולצת טריקו עם דמותו.
החסיד תמיד מראה אהבה ללא תנאי למושא מסירותו ולא נוהג לשים לב לעלויות או לקורבנות בעת הצורך להביע את אהבתו.
