הגדרת קריאה ביקורתית
בבתי ספר ובמרכזים חינוכיים ילדים לומדים לקרוא, לכתוב, לבצע פעולות מתמטיות וסדרת ידע בכל מיני נושאים. ללא ספק, כל תחום ידע חשוב. אך לקריאה יש רלוונטיות מיוחדת מכיוון שהיא משפיעה על כל נושא. הן במתמטיקה, היסטוריה או מדעי הטבע, יש להשתמש בקריאה כאמצעי להשגת הבנה מספקת של התכנים.
קריאה היא מיומנות אינטלקטואלית שרוב הילדים משיגים לאחר תקופת אימונים. עם הזמן הקריאה הופכת מורכבת יותר; שילוב אוצר מילים רחב ומתמחה יותר.
אפשר לומר שרוב האוכלוסייה יכולה לקרוא, אבל לא כולם מבינים מה הם קוראים. לשם כך יש צורך בקריאה ביקורתית. זה מורכב מהבנה מעמיקה של הטקסט או המסמך שקוראים. כדי להשיג זאת
דרושה מידה גבוהה של בגרות ואימון.
הקורא הביקורתי הוא זה שמנהל דיאלוגים עם הטקסט. הוא יודע לפרש את כל המידע בצורה קולחת. קריאה ביקורתית מרמזת גם על כך שהקורא מתלבט עם המילים. בפעילותו יש גישה ביקורתית והוא לא מגביל את עצמו להרכיב את המילים. גישה ביקורתית זו דורשת הרבה קריאות קודמות. יכולת אנליטית היא המפתח בכל הנוגע לביצוע קריאה קריטית.
לטקסט יכול להיות מבנה מורכב. לתוכנו יש לפעמים משמעות כפולה. ישנם משחקי מילים, ביטויים בשפה לטינית או בשפה אחרת, רושמים פופולריים, ציטוטים, ובסופו של דבר, למילים בטקסט יש גישות מרובות. כתוצאה מכך, אם אנו רוצים להיות מיומנים בקריאה, יש צורך בכך שהוא בעל אופי ביקורתי, המסוגל להטיל ספק בתוכן. אל תשכח שלכותב יש מטרה במסר שלו (ליידע, להגיב, להתווכח, לנתח ...) ועל הקורא להבין מה הכוונה האמיתית. יכול להיות שקריאה לא ביקורתית מובילה את הקורא למסקנות הפוכות מאלה של הטקסט.
כשלא מתבצעת קריאה ביקורתית, ניכר התרוששות של הקריאה. מסיבה זו, אנו מדברים על תופעת האנאלפביתיות התפקודית, כלומר אנשים שיכולים לקרוא אך אינם מסוגלים להטמיע נכון את משמעות הטקסטים.
