הגדרה של בן / בת זוג

בן זוג הוא אחד משני בני הזוג. ליתר דיוק, זהו המונח המשפטי המשמש לכל אדם במוסד הנישואין. בני הזוג מקימים קשר אזרחי או דתי, שבא לידי ביטוי בטקס בו שניהם מתחייבים לכבד ולתמוך זה בזה.

מבחינה אטימולוגית, המונח בן זוג מגיע מלשון הלטינית coniux, coniugis המבטאת איחוד וכי באופן מוזר מגיע מהמילה iugum, כלומר עול. היבט נוסף לא פחות בולט הוא הבלבול התכוף בין בן זוג לבן / בת זוג, אם כי מילה שנייה זו נחשבת לוולגריות שלא מקובלת על האקדמיה.

גם בחתונות אזרחיות וגם בחתונות, בני הזוג שמסדירים את איחודם לוקחים על עצמם שורה של זכויות וחובות התלויים במסורת התרבותית של כל מדינה.

כאשר הנישואין נשברים, הדבר מייצר באופן משפטי פירוק נישואין, שיכול להתרחש ממספר סיבות: צו גירושין, עונש פרידה שיפוטי או הצהרת בטלות הנישואין עצמם.

בשנים האחרונות מוסד הנישואין עבר שינוי משמעותי, שכן האיחוד בנישואין בין גבר לאישה שילב במדינות מסוימות גרסה: נישואים חד מיניים. לחידוש משפטי זה השלכות בשפה, שכן מושג הנישואין אינו עוד קשר בלעדי בין גבר לאישה.

חובות עיקריות בין בני זוג

אף על פי שכל מסורת תרבותית קובעת את חובותיה שלה על פי חקיקה, בעולם המערבי יש שורה של חובות המאוחדות:

- מלבד התמיכה והכבוד ההדדי שכבר הוזכר, נאמנות נחשבת להיבט מהותי אצל בני הזוג. עם זאת, ניאוף כדמות פלילית נעלם ברוב החוקים.

- מנקודת מבט משפטית, על בני הזוג להבטיח את האינטרס המשותף, ולכן אסור להם לפעול נגד המשפחה שהקימו.

- ביחס לדו קיום, כל אחד מבני הזוג מסכים לחלוק את האחריות היומיומית, כמו גם את הטיפול במשותף לילדים.

- לגבי הנכסים שהם חולקים, ישנם אמצעים שונים במשטר הזוגיות: בקהילת נכסים ורווחים, הפרדת נכסים, משטר השתתפות או משטר הקדשנות, הידוע בכינויו הנדוניה. ביחס לרכוש משותף, ישנם נישואים שמגיעים להסכמה מוקדמת על התנאים ששני הצדדים מסכימים עליהם, המכונים הסכמי זוגיות.