הגדרה של משחק הוגן

התנהגות ידידותית, אחווה ומכבדת בתחרות הספורט

משחק הוגן הוא מושג שנמצא בשימוש נרחב בעולם הספורט להתייחס לסוג ההתנהגות הנאמנה והכנה בספורט, במיוחד אחווה וכבוד ליריבה, לשופט ולעוזריו של זה..

מוכר גם בשם משחק הוגן, כתוצאה מהקמפיין החשוב מאוד שבוצע בעניין זה על ידי פיפ"א, משחק הוגן הפך לדאגה העיקרית של ארגון הספורט הנ"ל ורבים אחרים כתוצאה מהתקדמות וחזרה על התנהגויות ספורט ראויות לגנאי, לא רק מצד השחקנים אלא גם מצד הציבור, שופטים, פרסום חסות. , מנהלים ומאמנים, בין גורמים חברתיים אחרים המרכיבים את הקשת הרחבה שמרמז היקום של הכדורגל.

בספורט, יריבים תמיד מתמודדים זה עם זה במטרה להביס את היריב, אולם אין זה מרמז לעשות זאת בשום צורה שהיא, כלומר לא הכל הולך לשם כך. יש לנסות להביס את היריבה בכבוד לחוקי המשחק שעליהם מתמודדים, ולעולם לא להפר את הכללים. רמאות, חוסר כבוד, משחק מלוכלך הם עמדות שנוגדות לחלוטין את רוח התחרות שמתגאה בכאלה.

החזירו לעצמכם את ההנאה שבמשחק ובבידור

לקידום המשחק ההוגן יש משימתו העיקרית להתאושש מהשכחה של חלק מההנאה והתחושה שההימורים מייצרים. למרבה הצער, בשנים האחרונות בעולם בו אנו חיים, הרעיון הולך וגובר שהדבר החשוב ביותר הוא תמיד לנצח, לא משנה מה העלות, ולא שהדבר החשוב ביותר צריך להיות להיות מסוגל להתחרות ולתקשר באמצעות ומשחק ספורט עם אנשים אחרים ולקבל ממנו חוויות נעימות. הפסילה השיטתית כנגד מי שלא זוכה השתלטה בדרך כלשהי על מגרש הספורט וכמובן, מצב כזה הביא לתרגול התנהגויות כמו רמאות, תוקפנות פיזית ומילולית, בין היתר, אשר בהחלט מאיימים על מה שמציע נכון ספּוֹרטִיבִיוּת.

הגידול באלימות בחברה הועבר גם לכדורגל, שהוא בדיוק אחד מענפי הספורט שמשקפים בצורה נאמנה ביותר את הלך הרוח העממי, עם כל הטוב והרע שזה כרוך כמובן.

הביטוי המפורסם שטבע ספורטאים בריטים וצרפתים לפני עשרות שנים: הדבר החשוב הוא לא לנצח אלא להתחרות, זה צריך להיות המקסימום השולט בספורט ובמשחק, לא משנה מה התנאים שהם נותנים להם וגם התנאי שילדים ראשונים ומתבגרים מלמדים שפעמים רבות בשלבי החיים האלה הם עוסקים יותר בזכייה מאשר בעובדה של תחרות.

החשיבות של לימוד ילדים שהם חשובים היא לא לנצח אלא להתחרות תוך כיבוד היריבה

דווקא בשאלה האחרונה הזו של הוראה התפקידים שממלאים ההורים, המשפחה ובית הספר, הסוכנים החברתיים העיקריים של ילדים בשנותיהם הראשונות, הם היסוד, כי אם אב אומר כל הזמן לבנו שמה שחשוב זה לנצח את המשחק, ללא קשר לדרך, כיצד, אם כן, הילד יציג התנהגות של יציאה לנצח במה שלא יהיה, גם אם זה עולה לו בפציעה או כל בעיה אחרת אצל היריבה.

שונה יהיה האב שמחדיר לבנו שהדבר החשוב ביותר הוא לשחק בכיף ושאם הוא יזכה טוב יותר אך מעל הכל עליו לכבד את היריבה.

שני הצדדים של המטבע בסיפור זה ישפיעו, באופן ישיר, על היחס שילד לוקח כלפי המשחק.

הגישה החיובית שעל השחקן לנקוט

שחקנים יכולים לתרום למשחק הוגן על ידי הימנעות מסימולציות, להראות שהם נהנים ממעשה המשחק, לא לדון בהחלטות השופט, גם כשהם טועים, ולא לדמות עבירות כדי להעניש את היריב, ולא לנקוט בסמים שמאפשרים להם להרוויח יתרון ספורט במשחק, ובעיקר שמירה על טיפול מעולה עם יריביהם, לא להעליב אותם, לא לעשות מחוות מגונות, ללעוג להם כאשר התוצאות לא מלוות אותם, בין היתר.

בצד המאמנים, תרומתם צריכה להיות להימנע מכפישת מעשים נגד מנהליהם וקידום הכבוד של שחקניהם ליריביהם.

ושאר השחקנים שמשתתפים גם במישרין או בעקיפין בספורט, כמו שופטים, אוהדים, כלי תקשורת, הורים וקרובי משפחה יכולים לתרום על ידי הימנעות מהודעות המקדמות יריבות או כל התנהגות אחרת שאינה מתיישבת עם משחק הוגן.

עלינו גם לומר כי המושג מושרש כל כך בקהילה העממית, שבדרך כלל משתמשים בו באותה קונוטציה בהקשרים אחרים של החיים שאין להם שום קשר לספורט.