הגדרת שיעור
זה ידוע כ ציון ל אותן תרומות כלכליות שניתנות על ידי משתמשים בשירות מסוים המסופק על ידי המדינה. למרות שמקובל מאוד שאנשים שאין להם ידע נרחב בעניינים כלכליים מתבלבלים בין המושג שיעור לבין זה של מס, כדאי להבהיר כי שיעור אינו זהה למס כפי שרוב האנשים סבורים בטעות כי במקרה של מיסים, הם כן שומרים על אופי חובה מבחינת עמידה בתשלום שלהם, שהשיעורים, לעומת זאת, אינם מראים, כלומר, תשלום ישולם רק כל עוד השירות הנצרך נצרך, כלומר אם אני לא אוכל אותו, אני לא צריך לשלם אותו.
וההבדל השני והחשוב ביותר ששמירה על שיעורים ביחס למיסים הוא שהשיעור מציע לנו שכר, הממומש בשירות המשמש, עבור התשלום שאנו משלמים, המכונה תמורה וזה דבר שמשלמי המס הם עושים. לא לקבל בתמורה לתשלום מס כלשהו, מכיוון שמדובר בהתחייבויות שאינן יכולות לסרב לעמוד בהן וגם אינן מציעות כל סוג של תגמול עבור מילוין בזמן ובצורה עם התשלום.
דוגמה קלאסית לתעריף היא זו של התחבורה הציבורית, כל משתמש משלם בכל פעם שהוא עולה על אוטובוס, רכבת או רכבת תחתית, ואילו אם הם לא משתמשים באמצעי תחבורה ציבורית כלשהו הם אינם נדרשים לעמוד בהתחייבות חודשית במסגרת זו התייחסות. בינתיים, המדינה בשיעור זה מבצעת התאוששות מוחלטת או חלקית של העלויות שנוצרו על ידי מתן השירות הציבורי.
התעריפים המוקצים לשירותים ציבוריים אלה חייבים להיות מוסדרים בעבר על ידי החוק ובאישור הרלוונטי של הפרלמנט המקביל.
