הגדרת מנגינה
המילה מנגינה באה מהמונח היוונימלואידיה שמשמעותו 'לשיר'. בשפתנו המילה מנגינה משמשת לייעוד מערך צלילים המאוחדים או מקובצים בצורה מיוחדת סביב מטרה: לבנות צליל מורכב ומתמשך יותר ונעים לאוזן האנושית ויוצר בו סוג כלשהו של תגובה. המנגינה יכולה להיות מורכבת מכמה תווים בלבד, כמו גם מאינסוף מהם, ובמקרה זה עלינו להבין את המנגינה כחלק מיצירות מוזיקליות.
לאחר מכן יש להבין את המנגינה כאלמנט מופשט כמערכת של צלילי בס או טרבל שמזמינים באופן ספציפי על פי כוונת המלחין. ניתן למצוא מנגינות בכל סיטואציה של חיי היומיום, אם כי באופן כללי צירוף מסודר וחסר משמעות של צלילים שונים (כמו רחוב מלא במכוניות, צופרים ושאר רעשים עירוניים) אינו מובן כמנגינה. נהפוך הוא, כדי שמנגינה תובן ככזו עליה להפגין ארגון ובנייה מסוימים שכן זה מה שמוכיח שהלחן נוצר בצורה כלשהי ולא במקרה.
המנגינה היא אולי הדבר החשוב ביותר בכל יצירת מוסיקה שכן היא זו שמאפשרת לצלילים להישמע אפילו בטון (לא משנה מה סגנון המוזיקה) ושהצליל הסופי נעים למאזין. בנוסף, המנגינה היא גם מה שמאפשר לצלילים רופפים של פעם למצוא המשכיות וכך ניתן לבנות משהו הרבה יותר מורכב ומעניין. ניתן לחזור על המנגינות בצורה מגוונת לאורך יצירה מוזיקלית שכן ניתן ליצור וריאציות קטנות על אותו מבנה אך תמיד החל מאותה נקודה.
