הגדרת אשמה
אשמה היא התחשבות במישהו כאחראי לפעול נגד נורמה או מצפונם שלהם.
ניתן לנתח את מושג האשמה מכמה נקודות מבט: מתחום החוק, הדת או כתחושה אישית.
בחוק
פעולה פלילית מלווה בהכרח באשמה, אשר נקבעת על ידי גוף משפטי. ברמת החוקיות, כדי שמישהו ייחשב לאשם עליו לעמוד בדרישות מסוימות: 1) הגיע לגיל מסוים, ולכן, להיות מודע לכך שפעולה אינה נכונה או אסורה על פי חוק, 2) להיות בעל יכולת אינטלקטואלית מספקת להבחין בין טוב לרע ו- 3) שנורמה משפטית קובעת קשר מפורש בין פעולה לבין עונשה או סנקציה מקבילים לה.
בדת הנוצרית והיהודית
הדת הנוצרית והיהודית מגלמות עיקרון כללי: האדם נולד עם חטא קדמון. רעיון זה מבוסס על אי ציותו של אדם בהפרת מצוות האל על הפרי האסור. באופן זה, לאדם יש נטייה טבעית לחטא, שמייצר תחושת אשמה מאוד נוכחת.
תחושת האשמה
ללא קשר למישור המשפטי והדתי, אנשים חיים במצבים בהם הם רואים עצמם אשמים משום מה: משום שעשו משהו לא בסדר, משום שהם מרגישים אחראים למעשיהם או בגלל אמונות דתיות ומוסריות שגורמות להם להרגיש רע ביחס ל ההתנהלות שלהם.
פסיכולוגים רואים כי לא קל להתגבר על תחושת האשמה, מכיוון שזה חוסר התאמה בין מה שאנחנו עושים לבין מה שאנחנו רואים שעלינו לעשות על סמך המצפון האישי שלנו. מאידך, ישנן דוקטרינות המדגישות את רעיון האשמה, המייצר חולשה פנימית עמוקה בין מה שמורגש למה שצריך לחוש.
אתגר ההתגברות על האשמה
ברוב המקרים אנו אחראים למעשינו וכתוצאה מכך, אין מנוס מלהיות תחושת אשמה אם טעינו ומודעים לה. עם זאת, לפעמים תחושת האשמה היא רגש מופרך או מוגזם, שעלול להפוך ללא בריא. במקרים אלה, פסיכולוגים ממליצים לנקוט באסטרטגיות להפחתת רעיון האשמה או להפניה מחדש. אין פתרונות מוחלטים למיגור תחושת האשמה, אך מומחים רואים שחשוב לדעת לסלוח לעצמו וללכת למטפל במקרה שהרגש הזה הוא קבוע.
