הגדרה של היפר-ריאליזם

האמנות על ביטוייה השונים מבטאת רעיונות ורגשות. אמנים הם חלק ממגמה או טרנד יצירתי כלשהו. היפר-ריאליזם הוא הטרנד האמנותי שמשחזר משהו כאילו היה שיקוף אמיתי של המציאות. צורת ביטוי זו אופיינית לציור ולפיסול ובמידה פחותה לספרות.

סגנון "צילומי"

בשנות השישים, מגמות מופשטות ומושגיות בציור החלו לאבד מהבולטים עם הופעת הסגנון ההיפר-ריאליסטי של ציירים כמו צ'אק קלוז, אנטוניו לופז, דון-אדי וריצ'רד אסטס.

בפיסול בולטים יוצרים היפר-ריאליסטים כמו רון מואק. מרבית אמני המגמה הזו עובדים מצילומים ובעבודותיהם הם משחזרים נאמנה חפצים ותמונות של חיי היומיום, כמו רחובות, בתי קפה, מכוניות או דיוקנאות של גוף האדם.

לכן, אין זה פרשנות למציאות הנצפית אלא רבייה נאמנה לחלוטין. מגמה אמנותית זו מחפשת שלמות בהגדרת התמונה.

חלק מהמבקרים סבורים כי גישה יצירתית זו חסרת תועלת כלשהי, מכיוון שהתצלומים כבר מבטאים את המציאות כפי שהיא, וכתוצאה מכך, ציור היפר-מציאותי הוא הצעה מיותרת

מנקודת המבט של תולדות האמנות, הסגנון ההיפר-ריאליסטי מתוארך למקורותיו של הציור והפסל, שכן בשני הענפים נעשה ניסיון להשאיר עדות על העולם כפי שהוא בא לידי ביטוי בעינינו.

היוצרים המרכיבים תנועה זו אינם מתיימרים להעתיק תמונות כאילו היו תמונות פשוטות, אלא להביע את הנשמה של מה שהם צופים. ניתן לומר שמטרת הזרם הזה היא מעבר להעתקה הפשוטה של ​​המציאות. בעולם האמנות מטפלים בשלושה מושגים קשורים: ריאליזם, היפר-ריאליזם ופוטוראליזם.

כאשר האמן מתעמק במה שנמצא מתחת למציאות, חזונו הוא סוריאליסטי.

מציאות יתר

היפר-ריאליזם הוא מגמה אמנותית והיפר-מציאות היא דרך לתקשר או להביע משהו מנקודת מבט החורגת מהמציאות עצמה.

כמה דוגמאות להיפר-מציאות יהיו מערכות יחסים אישיות דרך האינטרנט, משחקים שבהם לא נבדלים בין בדיה ומציאות, או סרטים למבוגרים.

בכל המקרים הללו יש דפורמציה או הגזמה של האמיתי. במילים אחרות, זה כל אותו ביטוי שבו מיוצר סימולציה של מה שקיים כבר.

אם אנו לוקחים את עולם הפורנוגרפיה כהפניה, התמונות המוצגות אינן תואמות למין אמיתי אלא מהוות בילוי מלאכותי של מיניות אותנטית.

צילום: פוטוליה - Nomad_Soul