הגדרה של גרוטסקה באמנות
הקריטריון הנפוץ ביותר ביחס לאמנות הוא קישורו לאידיאל היופי. עם זאת, לא תמיד מתקיים הנחיה זו. למעשה, התופעה האמנותית יכולה לבטא משהו עצוב, קודר ואפילו משהו נורא, מטריד או מפלצתי. במובן זה אריסטו כבר נזכר כי מטרת האמנות אינה לחבב אלא לייצג.
בתרבות הפופולרית, משהו גרוטסקי הוא כל דבר שיש בו תכונות מוגזמות ומוגזמות. במילים פשוטות, זה דביק וגס. בעולם האמנות, לגרוטסקה יש משמעות משלה.
אסתטיקה גרוטסקית באמנות החלה בתקופת הרנסנס
המונח גרוטסקי בא מהמילה האיטלקית גרוטה, שפירושה גרוטה או מערה. באופן זה, במובן המקורי, שם תואר זה מבטא את מה שאופייני למערה. הגדרה זו הוקרנה על אמנות מתקופת הרנסנס האיטלקי, כאשר נמצא ממצא מוזר בעיר רומא: הדומוס אוראה, ארמון שבנה נירון לאחר שריפת רומא.
בתקופת הרנסנס תושבי רומא לא היו מודעים לכך שמקום זה תואם את ארמונו של נירון והם התייחסו לאתר זה כאל "המערות הרומיות". אמנים מתקופת הרנסנס כמו רפאל, בוטיקלי או מיגל אנג'ל נמשכו למקום הזה ובעבודותיהם הם חיקו את עיטור המערות הללו. אמנים איטלקים רבים נשכרו לקישוט תקרות כנסיות וקירות עם קישוטים גרוטסקיים.
כך נוצר סגנון חדש באמנות. האלמנטים האופייניים בעיטור אמנותי גרוטסקי מגוונים מאוד: ירקות, בעלי חיים, פירות, שורשים ויצורים מיתולוגיים. כל אלה שימשו כאלמנט דקורטיבי בחדרים המרווחים.
באופן מסורתי נחשב הסגנון הגרוטסקי כטרנד אמנותי מינורי ומונחה על ידי אימת הזוועה או הפחד מריקנות (מגמה זו יוצרת את הצורך להטעין את המקומות הריקים שאינם מעוטרים). במקור, טרנד נוי זה לא היה בעל שאיפה מפחידה, שכן מדובר היה פשוט בקישוט יצירות אמנות בצורה מקורית וקומית, בעיקר ציורי קיר, תקרות וקירות.
קטגוריה אסתטית
עבור חלק מהיסטוריוני האמנות, הגרוטסקה מהווה קטגוריה אסתטית. קטגוריה זו קיימת בכל מיני יצירות: דמויות מעוותות, סרטים מצוירים מחרידים, דמויות מרושעות ויצורים מרושעים.
בקיצור, קטגוריה זו הופכת להיות משאב לעיוות המציאות במימד האקסטרווגנטי והמגוחך ביותר שלה. במובן זה יש לציין שהגרוטסקה באמנות קשורה לדרך שלנו לתפוס את המציאות. האסתטיקה של מסיבות קרנבל מהווה דוגמה טובה לתפיסת המציאות הייחודית שלנו.
צילום: Fotolia - crisfotolux
