הגדרת אופיום
אופיום הוא חומר נוזלי ירוק המתקבל מצמח, הפרג. בנוזל זה יש אלקלואידים (למשל קודאין ומורפיום), מהם ניתן להפיק תרופות בצורת אופיאטים, למשל מורפיום.
אופיום, בין בריאות להתמכרות
לאורך ההיסטוריה היו לאופיום שני שימושים שונים: כתרופה וכתרופה. כבר בתרבויות קדומות היו ידועים השפעותיו המשככות כאבים והרגעה: הוא שימש להרגעת כאב, להרמת ילדים, כנגד שלשולים והיום הוא מוחל בצורה של מורפיום בכמה טיפולי סרטן.
תרופת האופיום
אופיום כתרופה נצרך בכמה דרכים: לעשן אותו יחד עם חשיש וטבק, בכדורים, בצורת אבקה, בצורה של מורפיום שמוזרק לווריד, בהרואין וכו '. השפעתו העיקרית היא תחושת רגיעה עזה, המלווה בהיעדר כאב ובמצב של ישנוניות, ובאופן מוזר, הוא משפר את הליבידו, כלומר של תיאבון מיני. למרות שהוא לא מייצר הזיות (מה שקורה בצריכת LSD ותרופות אחרות), יש בו מרכיב ממכר וכתוצאה מכך, האדם התלוי עלול לסבול מתסמונת גמילה (מצבי דיכאון, הקאות ואי נוחות גופנית כללית).
מאורות אופיום
הסינים השתמשו באופיום עוד מימי קדם. החל מהמאה ה -19, גלי נדידה שונים של סינים עקבו אחד אחרי השני. אחד החשובים ביותר הוא זה שהתרחש במערב ארצות הברית, כאשר בסביבות 1850 התגלה זהב בקליפורניה (הבהלה לזהב המיתולוגי). בעיר סן פרנסיסקו הוקמו מפעלי עישון אופיום ומנהג זה התפשט לערים אחרות ברחבי העולם.
את מאורות האופיום פקדו אנשים משכבות חברתיות שונות. מעשנים שאפו אדי אופיום בצינורות ארוכים וישבו, מחפשים בריחה והרפיה של הגוף והנפש. מפעלים אלה היו חוקיים במשך כשני עשורים ואז ירדו למחתרת (מוסתרים בדרך כלל במרתף של עסק משפטי).
האווירה במאורות האופיום משכה את תשומת ליבם של יוצרים ואנשי רוח וכמה סופרים סיפרו ברומנים שלהם את האווירה והדמויות של העולם הזה (ביניהם קונאן דויל בכמה מסיפורי שרלוק הולמס או אלן פו הגדול בסיפוריו).
עבור מעשני אופיום ההנאה העזה שהם חשים עדיפה על צריכת אלכוהול, שכן בשכרות השליטה בנפש נעלמת ועם השפעת האופיום יש מצב של צלילות ושלווה.
