הגדרת דיכוי
מצד אחד דיכוי מבטא חולשה פנימית. אם מדובר בתחושה פיזית, הכוונה היא לחנק בחזה, הגורם למצוקה נשימתית או לכאב כלשהו.
אי נוחות מסוג זה יכולה לשמש גם במובן הרוחני או הנפשי. זה קורה כשיש לנו בעיה או מצב מצער וכי אי נוחות יוצרת תחושת חרטה. במובן זה, דיכוי אופייני למצבים של מתח גדול או לחץ נפשי הנגרמים מנסיבות אישיות שליליות; בעיה בעבודה, משפחה או בדרך כלל אכזבה מאהבה.
דיכוי במישור הפוליטי
בנוסף למשמעות הפיזית או הפסיכולוגית, דיכוי מתייחס לתופעות קולקטיביות בזירה הפוליטית. זה מה שקורה כאשר עם או אומה נתונים למשטר עריץ. בהקשר זה, המשטר פועל כמדכא והאוכלוסיה כולה היא המדוכאת. לאורך ההיסטוריה היו רגעים של דיכוי מיוחד, במיוחד בדיקטטורות או במשטרים טוטליטריים. כאשר מנהיגים מפעילים כוח על ידי הכפפת אזרחים לדיכוי קיים תסכול כללי, התחושה הקולקטיבית של אי יכולת להתייחס באופן מלא ועם רמות חופש סבירות. מול תחושה זו, קיים בדרך כלל רצון לחופש, המעורר תגובה עממית שמטרתה להפסיק את הדיכוי הפוליטי. זה קרה ברוב התהליכים המהפכניים.
דיכוי מנקודת מבט פוליטית מרמז על יחסי כוח. וכוח הוא הפעולה שמאלצת מישהו להטיל סדרה של הנחיות או נורמות שלא היו מבצעים מרצונם החופשי. במדינות דמוקרטיות ישנם מנגנוני כוח, אך הם מורשים לגיטימציה על ידי הכוח האלקטורלי, ובמקביל יש חלוקת סמכויות (מבצעת, חקיקתית ומשפטית) המחלשת את רמות הדיכוי שמשטר דמוקרטי יכול להפעיל על האזרחים.
במסגרת דיקטטורות או צורות ממשל קדם-דמוקרטיות שבהם הדיכוי מתרחש בתדירות הגבוהה ביותר. האנשים הם הסובלים, ברוב הרוב, ממדיניות דספוטית. וישנה קבלה מכיוון שיש פחד מצד האזרחים. הפחד הופך להיות מנגנון מרכזי לעורר דיכוי, מכיוון שהמנהיגים מחילים עונשים חמורים או סנקציות על כל איום. דיכוי וחוסר חופש מוסיפים לפחד ויוצרים סביבה של שקט חברתי גדול. הדיכוי מוחל על קבוצות מיעוטים או קבוצות במצב רעוע: צוענים, הומוסקסואלים, מתנגדים וכל מי שמפעיל ביקורת כלשהי על הכוח המדכא.
בתולדות האנושות יש תקופות של דיכוי וחופש, שני כוחות קבועים ומנוגדים. זהו המאבק בין מדכאים ומדוכאים.
