הגדרת מקארתיזם
בסוף מלחמת העולם השנייה חולק כוכב הלכת לשני גושים גדולים. ארצות הברית הובילה את הגוש של מדינות המערב, דמוקרטיות ועם מערכות קפיטליסטיות, ואילו ברית המועצות הובילה את כל אותם מדינות עם משטרים קומוניסטים. חלוקה זו יצרה מתח פוליטי וצבאי שנפל בהיסטוריה כמו המלחמה הקרה.
הרעיון הבסיסי של מקארתיזם
בהקשר של המלחמה הקרה, ממשלת ארצות הברית דאגה שהאידיאלים הקומוניסטיים יתפשטו בחברה האמריקאית. במובן זה החל משנת 1950 הסנטור ג'וזף ר 'מקארתי פתח במסע אינטנסיבי לאיתור כל איום קומוניסטי אפשרי.
אין להבין את מקארתיזם כקמפיין פוליטי פשוט. למעשה, בשנות החמישים ממשלת ארצות הברית הייתה קרבית ונמרצת במיוחד במאבק האנטי-קומוניסטי שלה. במובן זה ננקטו כל מיני צעדים: רשימות שחורות בהן צוינו הקומוניסטים האמיתיים או כביכול, חקירות ללא ערבויות משפטיות, תלונות שווא ובסופו של דבר אסטרטגיות לא סדירות שמטרתן "לצוד" את הקומוניסט המסתנן. במקביל נחקקו חוקים כך שעוקבים מקרוב אחר זרים המתגוררים בארצות הברית.
ברור שמקארתיזם עורר דיון אינטנסיבי בחברה
עבור חלקם זו הייתה אסטרטגיה לגיטימית להילחם באיום הקומוניזם, בעוד שאחרים סברו כי רדיפה קומוניסטית היא הגזמה ובעיקר התקפה על ערכי הדמוקרטיה.
מושג המקארתיזם מיושם בכל אותם הקשרים פוליטיים שבהם הממשלה משתמשת בשיטות לא דמוקרטיות כדי להשיג את מטרותיה.
האובססיה האנטי-קומוניסטית היא המרכיב המרכזי של מקארתיזם
רוב ההיסטוריונים שחקרו את מקארתיזם מדגישים רעיון אחד: ממשלות אמריקאיות לאחר מלחמת העולם השנייה היו אובססיביות לקומוניזם. למרות העובדה שהאובססיה האנטי-קומוניסטית הייתה מציאות, אין לשכוח כי בברית המועצות הייתה מערכת תעמולה מתוחכמת מאוד וכי אחת ממטרותיה הייתה לחדור לתרבות המערב, במיוחד לארצות הברית.
עם פתיחת הארכיונים של ברית המועצות לשעבר, ניתן היה לדעת כיצד הקומוניסטים הרוסים תמרנו מידע כדי לגייס חסידים בכל רחבי העולם, במיוחד באוניברסיטאות ובתחומים תרבותיים שונים.
צילומים: Fotolia - מכונת דברים / d100
