הגדרה של עיתונות חדשה
תווית העיתונות החדשה משמשת בניגוד לעיתונות המסורתית והיא הוטבעה במקור החל משנות החמישים בארצות הברית.
גישה כללית
עד הופעת העיתונות החדשה, המכונה ספרי עיון ועוסקת בז'אנר הכרוניקה, המגמה העיתונאית ברובה התבססה על גישה אובייקטיבית, ולכן האירועים נאמרו כפי שקרה. הזרם החדש התכוון לטיפול בחדשות בעלות מימד ספרותי בו הפרוזה איננה מותאמת אישית אך כותב היצירות הוא חלק מהסיפור שהוא מספר.
תכונות עיקריות
המתעד כותב כמה עובדות משום שהוא חי אותן מבפנים ומספר אותן מנקודת מבטו האישית. נקודת מבטו חופשית לחלוטין ואינה מתיימרת להיות מתבונן חסר פניות המספר את האירועים בצורה בלתי נלהבת.
הכרוניקה העיתונאית עוסקת בתמות האוניברסליות של המצב האנושי המוקרן על מציאות קונקרטית הקשורה להווה ההיסטורי.
באופן כללי, כותבי הכתבים שהם חלק ממגמה זו מבצעים תחקיר עיתונאי ממצה והסיפור האחרון מציג נימה ספרותית דומה לזו של הרומן המסורתי.
רקע באמריקה הלטינית
חוסה מארטי הקובני במאה ה -19 נחשב לאחד ממקדמי העיתונות החדשה. בפעילותו בעיתון הארגנטינאי La Nación פרסם כרוניקות שונות על רעידת האדמה בצ'רלסטון בשנת 1886 בארצות הברית עם סגנון נרטיבי חדש המשלב אובייקטיביות של עיתונות ורגישות ספרותית. באותה תקופה, הסופר הניקרגואי רובן דריו נשלח על ידי העיתון לה נסיון ככתב לספרד כדי לספר על המהפך בחברה הספרדית לאחר אובדן המושבות האחרונות באמריקה הלטינית.
מחזירי העיתונות החדשה בארצות הברית
הסופרים האמריקאים טום וולף וטרומן קפוטה בשנות השישים הם אבות הטרנד החדש הזה. הראשון מערבב בין מציאות לבדיה בדיווחים שלו ובהם כל מיני דמויות בחברה הצפון אמריקאית מתוארות כאילו היו חלק מסיפור בדיוני. השני התפרסם עם הרומן שלו "בדם קר", סיפור המבוסס על רצח משפחה בעיירה כפרית בקנזס.
כדי לכתוב את הרומן הזה, טרומן קפוטה ראיין את מבצעי הפשע במטרה ללמוד על המנגנונים הנפשיים העמוקים ביותר שלהם. הרומן נקרא "רומן לא בדיוני" והוא מוערך על ידי המבקרים כמודל לעיתונות החדשה.
צילומים: Fotolia - pongmoji / kolotype
