הגדרת עודף כלכלי
המונח שאנו מנתחים נפוץ מאוד בתחום הכלכלי. במילים פשוטות, נוכל להגדיר עודפים ככמות של משהו שנשאר. אם מישהו רוכש מוצר, הרווח שהוא מרוויח הוא העודף הצרכני. מצד שני, אם מישהו מוכר מוצר או שירות, זה הרווח של היצרן.
עודף צרכני
חוק ההיצע והביקוש הוא המסגרת הכללית שעליה נקבעים מחירי המוצרים והסחורות. הביקוש הוא המחיר שהצרכנים מוכנים לשלם עבור מוצר. לפיכך, המחיר שצרכן יהיה מוכן לשלם, אך לא שילם מכיוון שהמוצר זול יותר, הוא העודף הצרכן. יש לציין כי עודף מסוג זה מאפשר לבסס את רווחת הצרכנים. מצד שני, זה קשור ישירות להתפתחות הביקוש.
בואו נדמיין שגבר צעיר רוצה לקנות נעלי ריצה ומוכן לשלם 120 דולר. הוא הולך לחנות ובודק שהנעליים שהוא רוצה נמכרות במחיר של 80 דולר. המשמעות היא שלנוער יש עודף צרכני של 40 דולר.
עודף היצרן
ההבדל בין מחיר המכירה של מוצר למחיר הנמוך ביותר שהיצרן היה מוכן להעמיד למכירה הוא העודף של היצרן. במילים אחרות, עודף היצרן הוא ההפרש בין המחיר הסופי המוצג למכירה לבין עלות המוצר.
לכן, עודף מסוג זה הוא למעשה הרווח של המוכר. יש לציין כי, ככלל, אף יצרן לא מוכר דבר הנמוך ממחיר העלות של המוצר. מצד שני, עודף זה קשור ישירות להתפתחות ההיצע.
נניח שאומן יוצר סיר בעלות הפקה שמגיעה ל -10 דולר והסיר נמכר ב -18 דולר. זה מרמז שעודף המפיק במקרה זה הוא 8 דולר.
מקור העודף
כאשר האדם מתחיל בפעילות חקלאית בניאוליתית, הוא כבר יכול לייצר הרבה יותר ממה שהוא צורך. ההבדל הוא בדיוק העודף.
באופן זה, עודף התבואה שנאסף יכול לשמש כמרכיב של סחר והחלפה עם אוכלוסיות אחרות. במובן זה, עודפים חקלאיים נחשבים למקור האמיתי של התרבויות הראשונות.
צילומים: Fotolia - eljule / freshidea
