הגדרת המקדש
אנו מבינים לפי המקדש את כל אותם מבנים או מבנים ארכיטקטוניים שקשורים להתפתחות פעילויות קדושות, במיוחד חגיגת טקסים דתיים שונים, אך גם מסירת קרבנות או קורבנות לאותה ישות הפועלת כאל. המקדש הוא מוסד ותיק מאוד, שקיים מאז תקופות פרהיסטוריות שבהן האדם כבר פנה לצורות או לישויות מופשטות על מנת לשפר את רוחניותן.
המילה מקדש באה מלטינית טמפלום אך, כאמור, הרעיון של המקדש כמבנה קדוש ומוקדש לדתיות הוא הרבה לפני הופעתן של הדתות המונותאיסטיות הקיימות כיום כמו נצרות, יהדות או איסלאם.
מכיוון שהאדם בנה לעצמו עולם מופשט ורוחני שעמו יש לו קשר ועמו הוא יכול להבדיל את עצמו משאר בעלי החיים שלא ניתן להפשט אותם באופן מיידי, מושג המקדש מופיע בקרב החברות והקהילות האנושיות השונות. המקדש הוא המרחב בו הדת, האמונות והרוחניות זוכים ליותר מרחב ועוצמה שכן הבנייה עצמה מוקדשת לחלוטין למטרה זו. כמובן, הקונסטרוקציות הנחשבות למקדשים השתנו מאוד עם חלוף הזמן, הגיאוגרפיה, היכולות וכוח הקנייה של מי שהקים אותם. בעוד שמקדשים מסוימים מסומנים על ידי עושר עמוק, יופי והדר, אחרים הם מרחבים פשוטים מאוד בהם האדם יכול להרגיש קרוב יותר לטבע.
המקדש הוא בית המגורים בארצנו של האלים, המרחב שניתן להם לטובתם כדי שיוכלו לשכן שם באופן סמלי. מקדשים הם בדרך כלל המרחבים בהם מתקיימים טקסים דתיים, אם כי חלקם יכולים להיות גם בחוץ.
