הגדרת התפתחות אקולוגית
פיתוח אקולוגי, הידוע גם בשם פיתוח בר-קיימא, הוא מושג שהתגבש לראשונה במסמך המכונה דו"ח ברונדטלנד, שהיה תוצאה של עבודתו של הנציבות העולמית של האו"ם לסביבה ופיתוח.
ההקשר לפיתוח אקולוגי מחולק לשלושה חלקים עיקריים: סביבתי, כלכלי וחברתי. בינתיים, השאלה העיקרית שהיא מציעה היא שצריך לספק את הצרכים הבסיסיים כמו ביגוד, אוכל, עבודה ודיור, מכיוון שהעוני באופן בלתי מתקבל על הדעת רק יביא לאסונות מסוגים שונים, כולל אקולוגיים. מאידך, רווחה ופיתוח חברתי מוגבלים מאוד ברמה הטכנולוגית, ולכן השיפור שניתן לעשות ברמה טכנולוגית זו יבוא לידי ביטוי בהתאוששות הקצב על ידי הסביבה.
לאחר מכן, המשימה par excellence שמפתחת התפתחות אקולוגית תהיה להגדיר פרויקטים ואיכשהו ליישב בין שלושת ההיבטים שהוזכרו לעיל: סְבִיבָתִי (תאימות בין פעילות החברה לבין שמירה על מערכות אקולוגיות ומגוון ביולוגי, הפעלת שליטה בעיקר על ייצור ופליטה של פסולת), כַּלְכָּלִי (ביצועים פיננסיים) ו חֶברָתִי (השלכות חברתיות של פעילות החברה, מעובדים, דרך ספקים ואפילו לקוחות).
בין התנאים שיש לעמוד בהם כדי להבטיח פיתוח אקולוגי הם: כי אין משתמשים במשאבים מתחדשים בקצב העולה על ייצורו, אין לייצר שום חומר מזהם בקצב הגבוה מזה של מיחזורו ואין להשתמש במשאבים שאינם מתחדשים מהר יותר מהנדרש להחליף אותו במשאב מתחדש המשמש באופן בר קיימא.
הסיבה להתפתחות האקולוגית נמצאת, הן בעובדה שיש משאבים טבעיים מוגבלים, כגון חומרים מזינים בקרקע, מי שתייה, בין היתר, הסבירים להסתיים, והן העובדה שפעילות כלכלית הולכת וגוברת, ללא חשש נוסף כי רווחיות כלכלית גורמת לבעיות סביבתיות בלתי הפיכות חמורות.
