הגדרת טקסט
א טֶקסט הוא הרכב שלטים המקודדים באמצעות מערכת כתיבה, כגון האלף-בית זה עובר מא 'עד ת' ושכל בני האדם בעיקר יודעים ומשתמשים, באופן קבוע, לתקשר זה עם זה ושזו חייבת להיות בעלת יחידת משמעות כדי שתוכל להיות מפוענח תחילה ואז יובן על ידי הקורא. לכן מוכרת חשיבותו של תהליך הקידוד בתוך טקסטים.
בינתיים אפשר לקרוא לזה גם טקסט גם ליצירה ספרותית וגם להודעת טקסט; המשמעות היא שטקסט הוא כל תרכובת של סימנים התואמת את מה שחשפנו לעיל ללא קשר לגודל או להרחבה. כמו כן, במסגרת הנוכחית של הפצת המדיה הדיגיטלית תפיסת הטקסט מכוונת גם לסוג מסוים מסוים, בו ניתן להפיץ תכנים כתובים, עם אפשרות להרחבה לתמונות, טבלאות, גרפיקה, אלגוריתמים. וסדרה משלימה של תוספות העולות על הארגון היחיד של השפה המקובלת. באותו אופן, הגדרת הטקסט מורחבת לתקשורת כמעט בלתי פורמלית הנובעת ממערכות צ'אט ובעיקר מרשתות חברתיות, המציגות קידוד קודם, מבחינת צמצום כמויות הדמויות.
יתר על כן, המושג טֶקסט הוא קשור קשר הדוק לאחר, זה של השיח, מכיוון שזהו יצירת טקסט על ידי השולח בהקשר נתון, עם כוונה תקשורתית ספציפית, כשהאחרון הוא גם פונקציה מצוינת של הטקסט. לעולם לא יכול להיות נאום ללא טקסט, שהוא, בסופו של דבר, מה שמניע את הנאום: להיות בעל מה לומר. בלשנים רבים טוענים כיום כי שילוב עוצמתי של כלים אורקוליים הוא סיבה חזקה לבסס חלוקה בין שיח לטקסט בימינו, וטוענים כי ניתן להעביר שיח אמיתי בליווי מלא של כלי הפצה חזותית. עם זאת, לא כל המומחים מסכימים, מכיוון שהם רואים בשימוש באלמנטים של מולטימדיה שפה עצמאית באמת, שמקורה בשפה המסורתית וראויה לגישה עצמאית על ידי הסמיולוגיה.
מאפיין חשוב נוסף להבין ולהעמיק עוד יותר את היקף הטקסט, הוא שהוא יכול להיות מונולוגי, למשל נאום או רומן, או שהוא יכול לכלול יותר ממקבל אחד; זה יכול להיות המקרה של שיחה בין שניים או יותר באמצעות צ'אט או בין מספר אנשים פיזית פנים אל פנים בבר. עדיף לדבר על דיאלוג להחלפת ביטויי טקסט בין שני אנשים ועל דיבורים כשמדובר במספר גדול יותר. מצד שני, ועידות טלפוניות הן כיום כלי אדיר להפצת טקסטים, שכן אינטראקציה יוצאת מהכלל מושגת בין השולח / ים למקלטים הרבים, הנמצאים לעיתים במרחקים גדולים מהדובר.
טקסט שמתגאה בכך שהוא כזה ומורכב חייב לעמוד בוודאות תנאים אשר נקראים תנאי טקסטואליות, אלה הם: לכידות, קוהרנטיות, משמעות, התקדמות, כוונה וסגירה. אם טקסט לא מתבונן באף אחד מאלה, ודאי שיהיו אי נוחות מבחינת הבנת מה שאתה רוצה לחשוף. ניתוח זה הוא נושא לוויכוח בקרב סוציולוגים, מכיוון שהוא בעצם כרוך בשגיאה בקידוד שחייבת להעריך את נוכחותו האמיתית של המנפיק.
כתוצאה מהחשוב מגוון הטקסטים שקיימת, לא הייתה ברירה אלא לסווג אותם לפי תפקודם או המבנה הפנימי שלהם. כך שנוכל למצוא טקסטים שבהם המאפיינים שולטים נרטיב, ויכוח, קומוטטיבי ותיאורי. יצירות האמנות (הנרטיב) בתורן חולקו לפרוזה, שירה, ז'אנרים אפיים ודרמטורגיה. מצד שני, טקסטים מדעיים מהווים גרסה מסוימת, עם פולטות מוגדרות ומקלטים מקושרים המסוגלים לפענח את השפה המסוימת של תכנים אלה.
