הגדרת מדע עובדתי
ידע מדעי מחולק בדרך כלל לשני בלוקים גדולים, מדעים פורמליים ומדעי עובדה. הראשונים הם כל אותם תחומים בעלי אופי מופשט ואינם עוסקים בעובדות כמו מתמטיקה והגיון. השנייה הן אלה המתייחסות לעובדות אמפיריות או עובדותיות.
שיקולים כלליים
ביולוגיה, היסטוריה, כימיה, פסיכולוגיה או גיאולוגיה הם תחומים עובדתיים או אמפיריים, שכן בכולם עוברים או נתונים קונקרטיים נחקרים.
ביולוגיה חוקרת את המבנה הפשוט של החומר (התא) וכיצד מתפתחת יחידה בסיסית זו ליצירת אורגניזמים חיים.
היסטוריה מתייחסת למשהו קונקרטי, מכלול האירועים ההיסטוריים. כימיה מתמקדת במנגנונים המולקולריים הבונים את המציאות.
פסיכולוגיה חוקרת התנהגות אנושית.
לבסוף, הגיאולוגיה מתארת את התופעות המתרחשות בשכבות האדמה השונות.
כתוצאה מכך, תחומים אלה הם עובדתיים מכיוון שמושא הלימוד שלהם הוא משהו קונקרטי, אובייקטיבי ומדיד.
יש להם כנקודה כלשהי תופעה אמיתית. במילים אחרות, בני אדם, בעלי חיים או מולקולות הם מציאות נצפית.
ניתן להסביר, לחזות, לסווג או לגלות תופעות אמיתיות. במובן זה, מדעי העובדה קשורים תמיד לחוויה.
מדעי עובדה לעומת מדעים פורמליים
נוסחה מתמטית תקפה ללא קשר לניסיון. עם זאת, כל הניסוחים המתמטיים חלים על תופעות אמיתיות. הנמקה הגיונית היא מערכת אקסיומות וסימנים שאין להם שום קשר למציאות החומרית או לממד הזמני של האירועים, אך זהו מבנה פורמלי שניתן להקרין על כל מיני מציאות.
המדעים הפורמליים חלים על העולם האמפירי, ובמקביל ניתן להסביר את האמפירי באמצעות שפה פורמלית.
השערות המתמטיקה נבדקות מהוכחות, ואילו ההשערות של כל תחום עובדתי נבדקות מתוך נתונים אמפיריים כלשהם. קריטריון האמת של המתמטיקה הוא הקוהרנטיות הפנימית של נימוק או משפט וקריטריון האמת של מדע אמפירי מבוסס על ראיות העובדות.
בקיצור, במדעים הפורמליים מודגמת נימוק (למשל, משפט פיתגורס) ובחוקים מדעיים עובדתיים מתמודדים עם חלק מהמציאות (למשל, חוקי התורשה הגנטית חלים על כל האורגניזמים החיים).
צילום: Fotolia - radub85
