הגדרת המלצה
פעולת הטיעון מתייחסת למעשה הדיבור אל מישהו מתוך כוונה לשכנע אותו במשהו, להציע הצעה או לעודד אותם. בדרך כלל מי שמטיף הוא אדם שיש לו סמכות מסוימת על אחרים.
גנרל פונה לצבאו לפני הקרב באמצעות קריאה. באופן דומה, מנהיג דתי פונה לנאמניו או שמנהיג פוליטי פונה לחסידיו באמצעות מילים בהן הוא מנסה להעביר רעיונות או רגשות המשמשים להניע אותם. בכל מקרה, עצה היא הצעה המבוססת על נימוקים.
בפעולת הנחיה ישנם שלושה אלמנטים: מישהו שמדבר, קהל ותוכן הנאום. כדי שהמילים ישכנעו, על הדובר להיות בעל תכונות מסוימות, כגון קלות דיבור, סמכות מוסרית ואינטלקטואלית ויכולת להתחבר לאחרים.
אם למקורב יכולת דיסקורסיבית, הקהל ישים לב וככל הנראה יקבל את הצעת הנאום. מבחינת התוכן, זה יהיה משכנע אם המסר יהיה ברור, רגשי וישיר.
בתחום התיאולוגי
המונח קריאה מגיע מיוונית, במיוחד מפרקלזיס, שניתן לתרגם כערעור או נחמה. בברית החדשה יש מספר התייחסויות למושג זה ובדרך כלל משתמשים בה להזכיר את המתנה לשכנע או לעודד אחרים באמצעות מילים. במובן זה ישוע המשיח המליץ את חסידיו, כלומר הוא הציע משהו שצריך לנהל את התנהגותם (לשם כך הוא השתמש במשלים ששימשו דוגמאות שהמחישו את תורתו).
בתחום הצבאי
לפני תחילת הקרב, חיילים יודעים שהם יכולים למות. כתוצאה מכך, מי שמעודד אותם (למשל הגנרל המפקד) חייב לשכנע אותם להיות אמיצים ונחושים. דבריו של הגנרל הם סוג של קריאה, ספציפית הרנגה. בהרנגה רוח הכוחות מודלקת ברעיונות מהדהדים מאוד (הצילו את המדינה, נלחמו בשם האל או נלחמו למען חירותו של עם).
סוגי הרמקולים
ישנם דוברים שגורמים להנחייתם להגיע לליבם של מי שמקשיב להם, בעוד שאחרים משעממים. באופן כללי, ישנם ארבעה סוגים של דוברים:
1) מי שמדבר רק כשהוא בטוח מאוד במה שהוא אומר והנימוק שלו מבוסס על מידע קפדני,
2) זה שפונה לאחרים בעוצמה רגשית ובאגרסיביות מסוימת,
3) הדובר האוהד שמשתמש בהומור כדי ליצור קשר עם הקהל ו
4) הדובר המעשי שמטרתו להסביר כמה רעיונות כמה שיותר טוב.
צילום: Fotolia - teguhjatipras
