הגדרה של פרוזאית
למילה זו שתי משמעויות. מצד אחד, פרוזאי הוא זה שיש מערכת יחסים עם פרוזהכלומר הדרך הנפוצה ביותר להתבטא והיא מנוגדת לפסוק. במובן השני, פרוזאית מעידה על כך שמשהו וולגרי, לא מעניין, תפל ומקובל מדי. בנוגע לאטימולוגיה שלו, הוא בא מהפרוזאיקוס הלטיני ובמקור התייחס לפרוזה בניגוד לשירה.
שפה פואטית לעומת שפה פרוזאית
ביחס לשפה, שירה קשורה ליופי ומקוריות, וכתוצאה מכך, שפה לא-פואטית (פרוזה) מוערכת כצורת ביטוי נפוצה יותר ופחות מושכת.
פסוק ופרוזה הם שתי דרכים להביע רעיונות. לשפה פיוטית יש מימד ומאפיינים ייחודיים: תחושת קצב, שימוש בדמויות רטוריות (למשל מטאפורה), אינטונציה מסוימת להדגשת מילים, סמליות ובסופו של דבר, שימוש במילים. מילים בעלות אקספרסיביות, ליריקה ו עוֹשֶׁר. נהפוך הוא, השפה הפרוזאית הינה ישירה ומדויקת יותר, מכיוון שמטרתה להעביר רעיונות בצורה יעילה.
למרות ההבדלים הללו בין צורת ביטוי אחת לאחרת, אין צורך להבין שהפיוטי טוב יותר או גרוע יותר מהפרוזאי. למעשה, מדובר בשתי גישות שונות לשפה, אך הן יכולות להיות תואמות (ישנם שירים בעלי סגנון פרוזאי וכתובים בפרוזה עם אלמנטים של שירה).
השימוש בשפה כזו או אחרת יהיה תלוי בהקשר ובכוונת הדובר. לפיכך, אם אנו מדברים על אהבה או על רגשות עמוקים, השפה הפרוזאית אינה הולמת, ולהיפך, אם ברצוננו להסביר אירוע בקפדנות ובאובייקטיביות (למשל, תאונת דרכים) הסגנון השירי אינו הולם לחלוטין.
משהו או מישהו עם מעט עניין
ניתן לתאר דרך דיבור, אדם או דרך חיים כפרוזאיים. לפיכך, אם מישהו מדבר מבלי לומר דבר מעניין, תוך שימוש בקלישאות ובחוסר מקוריות, ניתן לומר שיש לו נאום פרוזאי.
אם אדם משעמם וחדגוני וחייו באופן כללי אינם מגרים, אפשר לומר שהוא אדם בעל קיום פרוזאי. כתוצאה מכך, הפרוזאי הוא כל מה שמתבטא בצורה וולגרית, פשוטה, קונבנציונלית וסתמית. כמה מילים נרדפות לפרוזאיות הן גסות, לא בריאות, בינוניות או רגילות.
צילומים: Fotolia - סטודיו / צלם אפריקה
