הגדרה של בדיה
בשימוש הרחב והכללי ביותר, בדיה היא ה פעולה ותוצאה של העמדת פניםכלומר, זה יהיה לתת קיום למשהו שאין לו את זה בעולם האמיתי. באופן זה, יש לו משקל עמוק ביצירות אמנותיות, כשהוא נצפה לעתים קרובות בספרות ובקולנוע.
העמידו פנים, העבירו משהו כאמיתי כשאינו קיים
הצגת משהו כאמיתי כאשר במציאות זה לא, או סימולציה של משהו, של מדינה למשל, מראה שמחה כאשר במציאות עצוב או להיפך.
המצאה שמישהו אוחז בה כדי לפגוע באדם או להשיג יתרון
מצד שני, המילה פיקציה משמשת לעתים קרובות כ- מילה נרדפת להמצאה, להמצאה. “מה שאתה אומר לי נשמע כמו בדיה.”
זה בהחלט מקובל שאנשים ממציאים סיפורים או סיטואציות על אחרים או דברים כדי להשיג יתרון כלשהו או גם להסתיר נושא לא נוח כלשהו.
במילים אחרות, ההמצאה היא פשוט שקר ובדרך כלל מטרתה, כפי שאמרנו, להסתיר משהו או להרוויח עם אותו דבר שהומצא שרוצים לעבור כנכון.
יש אנשים שיש להם נטייה טבעית ומתמדת להמצאה ובמקרה עלינו להיות ערניים לגלות המצאה; רק רוח ביקורתית, וגם ניסיון לחפש תמיד את האמת הוא הדרך לא ליפול ברשתות ההונאה.
פרי דמיון
י הדבר המדומיין הזה זה מוגדר כבדיה.
לאנשים יש יכולת להיות בעלי דמיון עבות, שמאפשר לנו ליצור סיפורים, שלעתים יכולים להפוך למציאות ולפעמים לא.
כדי לא לבלבל את עצמנו ולא לבלבל את האחר, חשוב לשים לב תמיד כאשר משהו הוא תוצר הדמיון שלנו.
יצירה ספרותית, תיאטרון, תוכנית טלוויזיה, קולנוע, המספר סיפור דמיוני שנכתב על ידי תסריטאים ומאופיין על ידי שחקנים
בתחום הספרות, הטלוויזיה והקולנוע, המילה בדיוני היא מונח פופולרי ביותר, מכיוון שהוא מתייחס אליו כל קטע ספרותי, קולנועי, טלוויזיה המספר לנו אירועים דמיוניים או פיקטיביים, אז זה שבדרך כלל מדברים על סיפור בדיוני, כשהוא מנוגד ישירות ל חשבון אירועים אמיתיים, שנובע מאלמנטים השייכים למציאות, או מסרט בדיוני.
סיפורים בדיוניים אלה הם המצאות יצירתיות שאיש מקצוע המכונה תסריטאי, מפיק או יוצר סרטים יוצר במטרה לבדר את הקהל.
הם משתמשים בתמהיל של מילים, דימויים, צלילים, היוצר סיפור דמיוני שעוקב אחריו בפרקים, אם מדובר בסדרת טלוויזיה, בספר.
במקרה של סרטים, הם מתחילים ומסתיימים בפרק זמן של כשעתיים.
כאשר יתווספו לסיפור גם אלמנטים או משאבים של טכנולוגיה ומדע, הוא יעמוד בפני מה שמכונה מדע בדיוני, ז'אנר תרבותי יתר בעשורים האחרונים ושנהנה מנטייה מיוחדת של הציבור.
נכון לעכשיו, השימוש במונח זה הוא נרחב ביותר להתייחס לתוכניות טלוויזיה, סדרות, המשודרות על ידי מדיום זה. "הסיפורת החדשה של ערוץ 13 החלה בהצלחה מוחצת עם הקהל."
במילים אחרות, המילה נמצאת בשימוש נרחב כיום כמילה נרדפת לרומן או קומדיית טלוויזיה המספרת כמובן סיפור בדיוני שנולד ממוחם של תסריטאים המתמחים במשימה זו.
יש לציין כי ביקום הספרות ישנם כלאיים הנמצאים בין סיפורת ללא סיפורת, המכונים סיפורי סיפורת לא עיתונאית ועיתונות נרטיבית, המשלבים אלמנטים אמיתיים עם אלמנטים בדיוניים.
חשוב לציין שכאשר אנשים ניגשים ליצירת סיפורת, אנו יכולים לכבד את ה ברית בדיוניתבמילים אחרות, אין זה מקובל על הקורא, הצופה, להטיל ספק בהצהרות גם אם הן בעליל בדיוניות.
מקורו של מושג זה חוזר למושג היווני מימזיס, אשר פותחה במועד בזמן יוון העתיקה מאת הפילוסוף אריסטו.
אריסטו טען שכל היצירות הספרותיות מעתיקות את המציאות מעיקרון האמיתי
אבל הוא לא היה היחיד שהתייחס לנושא בימי קדם, וכך גם פילוסוף אחר, אפלטון, שאישר שעבודות פואטיות מחקות חפצים אמיתיים, שבתורם מחקים רעיונות טהורים.
מאוחר יותר, הפילוסוף הצרפתי פול ריקוור, יתפרק מימזה לשלושה שלבים: תצורת הטקסט וסידור העלילה; תצורת הטקסט עצמו ולבסוף תצורת הטקסט מחדש על ידי הקורא.
