הגדרת הפרשנות
המילה exegesis באה מיוונית ופירושה המילולי הוא להסביר או לפרש. באופן זה, פרשנות היא כל פרשנות לטקסט. יש לזכור כי פרשנות והרמנויטיקה הם מונחים נרדפים, שכן שניהם מתייחסים לתהליך האינטלקטואלי שבאמצעותו מתגלה המשמעות האמיתית של טקסט. האדם שמבצע פעילות זו ידוע כמוצא.
לא ניתן לקרוא טקסטים מסוימים, במיוחד אלה של העולם העתיק או כאלה שקשורים למסורת היהודית-נוצרית, בקריטריונים קונבנציונליים. למעשה, כדי להבין את משמעותו האמיתית, יש לדעת שאלות שונות: מי כתב את הטקסט ומה היה המניע שלהם, ההקשר ההיסטורי של המסמך והאלמנטים הסמליים האפשריים המופיעים.
הנציג הוא מי שמכיר את כל האלמנטים והמפתחות המאפשרים פרשנות נכונה של טקסט. כאשר הפרש משלב הערכה אישית בפרשנותו, לא מתבצעת הפרשה אלא איסגיזה (האקסגיזה מרמזת על עמדה אובייקטיבית ואיסגיזה מבוססת על הסובייקטיביות של המתורגמן).
פרשנות מקראית
מומחים בכתבי הקודש עומדים בפני משימה מורכבת, לפרש נכון את משמעות הבשורות
במסורת היהודית ידועים בני נציגים בשם פרשים, מונח שמשמעותו פרשן. כיום הקהילות היהודיות ממשיכות לנתח טקסטים מקודשים כמו התלמוד או התורה על סמך מחקרים אקסגטיים.
במסורת הנוצרית נחקרת גם המשמעות האותנטית של כתבי הקודש. יש לזכור כי המוצא הנוצרי, ובמיוחד הקתולי, חייב לקבל את התנ"ך הרשמי (וולגאטה הידוע) ומצד שני, להעריך את הפרשנויות של אבות הכנסייה (למשל סנט תומאס) ולא תשכחו שהטקסטים הקדושים נכתבו בהשראת האל.
פרשנות משפטית
טקסטים משפטיים לא רק חושפים מערכת נורמות, אלא שהנורמות הללו התעוררו בהקשר חברתי ספציפי, ולכן נדרשים לפרשנות הולמת.
במובן זה, הפרשנות המשפטית היא זרם מדעי המשפט.
המסורת האקסגטית צמחה בצרפת במאה התשע עשרה, כאשר הבינו כי החוק אינו פשוט עניין של כללים התואמים למצב נתון. לפיכך, מי שדוגל במבחן משפטי סבור כי יש להתאים טקסטים משפטיים להקשר החברתי של כל רגע היסטורי. במילים אחרות, טקסט משפטי ללא פרשנות או פרשנות הופך למסמך פורמלי מנותק מהמציאות.
