הגדרה של הפרכה
על פי ההגדרה הרשמית של המונח, אנו יכולים לומר כי הפרכה היא פעולה של סתירה, התנגדות או התנגדות לטיעון, הצעה או רעיון מסוימים באמצעות דיבור. בפעולה זו ניתן לנקוט בהצעות אחרות (הן קיימות והן חדשות) המשמשות כשלילה טיעונית של המקרה הראשון.
הפרכה היא אחד המרכיבים החשובים ביותר בתהליך הטיעוני, כמו גם בשיטה המדעית בה מבקשים לבסס תיאוריות אמיתיות ותקפות לחקר כל תחום. זהו הרגע בו תיאוריה המוצעת מוכחשת בשל היעדר ראיות התומכות בה, כמו גם קיומם של אלמנטים שגויים בהרכבה. לעתים עשויה להיות לא תקפה להפרכה שנעשתה היטב כל עוד הטיעונים המשמשים להתנגדות שימושיים לפעולה כזו. זהו אחד ממאפייני השפה והשיח בו הוויכוח הראוי על רעיונות מסוימים חשוב יותר מהאמת עצמה.
כאשר מפריכים תיאוריה, הצעה או רעיון, יש להשתמש כראוי בטיעונים וההצדקות הדרושים להשגת התוצאות הטובות ביותר וכך להפוך את ההפרכה לאמיתית ומתאימה. לפיכך, יש לאשר ולבסס את הסיבות הקובעות כי יש להפריך רעיון.
כדי לבצע את ההפרכה, משתמשים בה בשלב הראשון כדי להצביע על הסתירות בתיאוריה. משמעות הדבר היא כי בהצעה או בוויכוח ישנם אלמנטים המתנגדים זה לזה וסותרים זה את זה, והופכים את כל ההצעה לפסולה. ניתן להשלים את ההפרכה באמצעות הפעולה המכונה אדיטון בהן מוצגת חוסר האפשרות של אלמנטים מסוימים משום שהם אבסורדים או פסולים לשימוש כזה בתיאוריה המוצעת.
