הגדרה של מנזר
המנזר הוא אחד הבניינים הדתיים החשובים ביותר שכן הוא קשור ליצירת מרחב שקט ונינוח בו התושבים או האורחים יכולים להתמסר לתפילה יומיומית ולקשר עם אלוהיהם. המנזר מקבל את שמו מיוונית, השפה בה התכוונה 'לבית אחד בלבד', שכן בתחילה התגוררו במנזרים נזיר או מאמין יחיד.
מנזרים קיימים מאז ומתמיד שכן הם נוצרו על ידי האדם כדי להבטיח מרחב של התמסרות מושלמת לאל ולקשר אינטימי עמו. למרות שמנזרים היו חשובים ונפוצים במיוחד מימי הביניים באירופה, לדתות רבות אחרות (כמו הבודהיסטיות) יש מרחבים דומים שבהם אותם אנשים המאכלסים אותם מתמסרים כמעט אך ורק להרהר ביחסי האדם עם אלוהיהם.
מנזרים מורכבים בדרך כלל מסביבות שתוכננו ונוצרו במיוחד לתפילה (חללים המכונים בדרך כלל אורטוריון ובו מסודרים כל האלמנטים החיוניים של הדת המדוברת) וכן מאזור חדרים בו הנזירים פורשים למנוחה. ולבצע את משימותיהם הפרטיות. במנזרים יש בדרך כלל חדרים משותפים כמו חדרי אוכל או פטיו בהם כל הנזירים נפגשים בשעות מסוימות ביום.
חשיבותם של מנזרים מימי הביניים הייתה חיונית מבחינת התרבות מכיוון שנעשו בהם כל מיני כתבי יד שאפשרו לשמור על פרקטיקות דתיות בחיים, כמו גם לעודד מחקר מדעי, פילוסופיה, מטאפיזיקה ומדעים אחרים. נכון לעכשיו, מנזרים ממשיכים להתקיים עבור מי שמתמסר לקריירה דתית ופונה למרחבים אלה כדי למקד את מחשבותיהם באלוהים, במנהגים דתיים ובערכים שדת מרמזת עליהם.
