הגדרת משמעות פיגורטיבית
שפה פיגורטיבית היא חלק מהתקשורת היומיומית שלנו. זוהי דרך הדיבור שבה רעיון אחד מועבר באמצעות אחר והמונחים המשמשים קשורים לרעיון המקורי. צורת שפה זו ידועה גם כחוש פיגורטיבי ונמצאת בשימוש נרחב בטקסטים ספרותיים, ובמיוחד בשירה. החוש הפיגורטיבי מנוגד לחוש המילולי, שבו משתמשים במילים עם משמעותן המחמירה.
לפיכך, במובן המילולי היינו אומרים "אני מאוד צמא" ובמובן פיגורטיבי היינו אומרים "אני מת מצמא". באופן כללי משתמשים בחוש הפיגורטיבי בכדי להעניק לשפה אקספרסיביות מיוחדת ויחד עם זאת זו דרך לומר משהו בעוצמה ובמקוריות מסוימים. הוא משמש גם כדי לתת תמונה של רעיון.
ביטויים שאחד מוגבל
שקול מישהו שרוצה לומר משהו אבל מחליט להתאפק מסיבה כלשהי. במקרה זה ייאמר שהוא "נושך את לשונו" (כאן הדימוי של נשיכת לשונו שקול לשתיקה). ביטויים מסוג זה אינם מתקשים בקרב דוברי השפה, אם כי הם יכולים ליצור בלבול בקרב אותם אנשים שלומדים שפה. סביר מאוד להניח שזר בעל שליטה מועטה בספרדית יתבלבל באמירות כמו "גוסס מרעב", "בעל לשון ארוכה" או "פורץ צחוק".
שימושים שונים בחוש הפיגורטיבי
כאשר מדברים בצורה שגרתית, אלו שמתערבים בשיחה משתמשים במובן הפיגורטיבי כדי להדגיש מסר או להביע משמעות אירונית לרעיון. בואו נדמיין שבקרב קבוצת בני לוויה יש אחד שמאופיין בהומור הרע שלו ובמצב זה יש מישהו שמאשר "האריה עומד לשאוג" (במקרה זה מתייחס לאדם עם הומור רע).
בהקשר של מידע עיתונאי מופיעים ביטויים עם חוש פיגורטיבי ובדרך זו מושגת השפעה אינפורמטיבית גדולה יותר ("מדריד זורקת את האליפות לים" או "הרץ הגיע לקו הסיום במצב מאובק").
בתחום הספרות
בספרות השימוש במשאבים סגנוניים הוא תכוף מאוד, שבעזרתו הוא נועד לייפות את השפה ולהעניק לה ממד שונה מהמקובל. באופן זה, עם מטפורות, מטונימיות ומשאבים אחרים ניתן לתת למילים משמעות פיגורטיבית (למשל, "ייסוריו של הכותב מול העמוד הריק").
זה בשירה שבו החוש הפיגורטיבי מקבל מימד משוכלל יותר, שכן המשורר משייך מילים לרעיונות שמעבר לשפה הרגילה.
