הגדרת שיטה דדוקטיבית
ה שיטת דדוקציה או ניכוי זו אחת השיטות הנפוצות ביותר להשגת, השגת מסקנות בנושאים שונים. המאפיין המובהק של שיטה מדעית זו הוא המסקנות הודפסו תמיד במקום, כלומר, ניתן להסיק את מסקנת ההצעות המרכיבות טענה, מהן ורק מהן היא הופכת להיות.
שיטה זו אינה דבר שהמודרנה הביאה עמה רחוק ממנה, אך זו שיטה שכבר הוזכרה בעת העתיקה הקלאסית על ידי פילוסופים במעמד של אריסטו.
מצד שני, הניכוי מתחיל תמיד משאלה או משפט כללי כדי להגיע לפרט, כלומר עובר מהכלל לפרטי וזה מה שעומד מולו שיטת אינדוקציה שנע בצד הנגדי: מהפרטי לכללי.
כל הספרדים שמחים, מיגל ספרדי, אז מיגל שמח. החשוף הוא פוסטולאט אותנטי של השיטה שמעסיקה אותנו, אולם חשוב שנצביע על כך שכאשר ההצעות נכונות, הנימוק הדדוקטיבי יהיה תקף ולכן לא תהיה שום דרך שהמסקנה גם לא נכונה.
בינתיים, מי שמבקר שיטה זו, כזה הוא המקרה של הפילוסוף פרנסיס בייקוןמגן נחרץ של שיטת ההשראה, קח בחשבון כי מעבר מהכלל לפרט הוא מה שיכול בהכרח להוביל למסקנה מוטעית, בדיוק בגלל ההכללה בה היא נוצרת, זה יהיה שונה כאשר מתחילים משאלות מסוימות ואז מגיעים למסקנה כללית.
מאפיין דיפרנציאלי נוסף של שיטה זו הוא השימוש שהיא עושה בכלים ואלמנטים שונים כדי להדגים או להבהיר סוגיות. ערכות, טבלאות גרפיות, תקצירים, בין היתר, האוספות את ההצעות השונות וכן את היחסים שנוצרים ביניהן ושהם העוזרים האידיאליים בנושא זה.
