הגדרת אות
המכתב הוא אחד המרכיבים העיקריים והבסיסיים ביותר שיש לתקשורת בכתב. על פי ההגדרה המקובלת רשמית, אנו יכולים לומר כי אות היא סמל שתוכנן לאפשר תעתיק של צליל. קבוצת האותיות מסוג השפה יוצרת את מה שמכונה אלפבית. אות אינה אלא ייצוג גרפי של צליל כזה ולכן רק רוכשת את מצבה של ישות מופשטת. למרות שהם מיוצגים בכתב, האותיות אינן קיימות במציאות והן רק יצירה של האדם להבנה הטובה ביותר.
כפי שראינו זה עתה, קיומם והתפתחותם של סוגי האלפבית השונים תמיד קשור לפונטיקה ולאפשרות של האדם להתפתח לכדי צורות תקשורת מפותחות יותר כגון כתיבה. על מנת לבצע סוג זה של תקשורת, היה על האדם להיות בעל סמלים המייצגים את הצלילים השונים ושמוצבים בקבוצות מחשבה מיוחדות, פירושם בתורו מילים או מושגים.
על פי הרשומות ההיסטוריות, השומרים, בסביבות 3000 לפני הספירה, היו הראשונים שיצרו מערכות כתיבה הנקראות תבלינים. שמו הגיע מכך שכל סמל היה שילוב שונה של טריזים שביקשו לייצג רעיון או מושג. האותיות, כידוע ומשתמשות בהן כיום, הן יצירה של היוונים הקדמונים שכן מאותו הרגע כל סמל האלף-בית החל לייצג צליל ולא מושג. זה אפשר לכתוב הרבה יותר קל מכיוון שהיה צורך להכניס סמלים ולהפוך אותם למילים. עם הזמן, כל סוג של אלפבית פיתח צורות משלו ולכן כיום ישנם כמה סוגים של אותיות, למרות שרוב כדור הארץ משתמש באותם.
