מהי הגדרה ומושג »
בסיווג הפעילות הספרותית ניתן לבסס שלושה ז'אנרים עיקריים: רומן, תיאטרון ושירה. בתוך השירה אנו מוצאים שני תת-ז'אנרים גדולים: הלירי והאפי. ה אלגיה הוא שיר השייך לז'אנר הלירי, כמו האודה, המנון או האקלוג, כולם סוג של גרסא שבה המשורר מעלה כמה רגשות.
המאפיינים העיקריים של האלגיה
אלגיה היא מילה שמגיעה מלטינית ובתורן קולטת אותה מיוונית, במיוחד מהמילה elegos, אותה נוכל לתרגם כשיר עצוב או מלנכולי. המשוררים היוונים ומאוחר יותר הרומאים הם שכתבו אלגיות ובתחילה הם היו מורכבים ממד קבוע, שיכול להיות משושה או מחומש.
באלגיה המשורר מבטא בדרך כלל רעיון בצורת קינה
קינה שלהם קשורה לעיתים קרובות למוות, למשל למוות של אדם אהוב. במובן זה, השיר האלגימי הוא מחווה שלאחר המוות לאדם שנפטר (כמו "Las verses a la muerte de su padre" מאת חורחה מאנריך, "La elegía a Ramón Sijé" מאת מיגל הרננדז או "Elegía uninterrupida" של המשורר המקסיקני אוקטביו) שָׁלוֹם).
באלגיה, קינה לא תמיד קשורה למוות, שכן סוגיית חלוף הזמן, שברון הלב, המלנכוליה או היבט כואב כלשהו של הקיום האנושי זוכה להתייחסות.
מקור האלגיה
אף על פי שתת-ז'אנר זה של הליריקה הוא חלק מהספרות האוניברסלית והיה לו רלוונטי בתקופות מגוונות כמו ימי הביניים, הרנסאנס או העידן העכשווי, הוא נמצא בתחום התרבות היוונית-רומאית שם רכש את פארו המקסימלי. יש לזכור כי התרבות הרומית היא יורשת תרבותית למורשת היוונים והאלגיה היא דוגמה מובהקת למורשת זו.
יש להבין אלגיות יווניות-לטיניות בהקשר של טקסי הלוויה, בהם דברי המשוררים מסמלים מחווה אחרונה לסלבריטאי, דבר הדומה למה שקורה באפיגרמות או כתובות.
האלגיה עבור היוונים והרומאים היא דרך לבטא את הרגשות האינטימיים, האישיים והעמוקים ביותר. כדי לרומם את האירועים הגדולים המשפיעים על הקהילה, המשוררים רכנו לעבר הז'אנר האפי.
מסורת השירה האלגית טיפחה אובידיוס, פרופרסיו וטיבולוס בקרב הסופרים הרומיים וקלינוס מאפסוס וסולון מאתונה בקרב היוונים.
צילומים: iStock - KrisCole / SrdjanPav
