הגדרה של מיניון
נקרא נושא לזה אדם הכפוף לסמכותו של ממונה ולכן מוטלת עליו החובה לציית לו בכל אחת מדרישותיו. “המלך דרש מנתיניו להתלוות אליו להחזרת הסדר לאומה.”
אדם שחייב לציית לרשות גבוהה יותר או לתושב ביחס לרשויות השלטון בשטחו
ומצד שני, המונח משמש גם להתייחס ל אזרח עם *, שככזה, חייב להיכנע להחלטות הרשויות הפוליטיות.
“הנשק הגדול לטובת הנשיא הוא השלטון שבו היא מצליחה לזכות בחיבתם של נתיניה.”
כעת, עלינו לומר שהנושא אינו עבד, אך עליו לכבד בקפדנות את ההחלטות והפקודות הנובעים מממונה עליו, ויהיו לו רק את הזכויות שהרשות מעניקה לו מבלי שהוא יכול לתבוע דבר מעבר למה שניתן. .
הבדלים בין נושא לאזרח
כדי למנוע בלבול חוזר בין המונחים, יהיה צורך להדגיש את ההבדלים בין נושא לאזרח, מכיוון ששניהם אינם שם נרדף בשום צורה שהיא.
להיות נושא מרמז על מצב משפטי שנחתם לכל החיים לפיו אדם יהיה תלוי במדינה לאורך כל קיומו, ובמימוש מוגבל של זכויות אזרחיות ופוליטיות. מצד שני, האזרח מקיים קשר חופשי יותר עם המדינה, מכיוון שהוא נהנה מזכויות שונות, וכמובן גם מחובות שמעמדו דורש.
המהפכה הצרפתית גורמת לאזרח להיוולד ולשכוח מהנושא שציית לכל מה שבמשטר הישן
לאחר ניצחון המהפכה הצרפתית מתעורר דמותו של האזרח וזה של הנושא יישכח.
לכן, למונח נושא היה שימוש נפוץ יותר בימי קדם מאשר בימינו, משום שלא רק שהייתה תפיסה שונה לחלוטין של המדינה שעשתה זאת, אלא גם משום שהזכויות שהיו לבני האדם בהשוואה להיום הן היו רחוקות פחות.
בעבר, המלך היה המפקד המרבי והמחזיק בכל הזכויות של האומה והנושאים פשוט חפצים בה, לא השיגו את ישות הנושאים שתגיע אחר כך בזכות הכרזת זכויות שונות.
מצב עניינים זה שתואר זה עתה התרחש בהוראת המשטר הישן, או האבסולוטיזם המלכותי, ששלט ושלט בכמה מדינות אירופיות מימי הביניים ועד המהפכה הצרפתית, שהתרחשה בשנת 1789, והושפעה מרעיונות ה תנועת הנאורות, בסופו של דבר עודדה ומדיחה את המערכת הפוליטית בהדרגה ותפנה את מקומה לרפובליקה, לדמוקרטיה ולחלוקת הכוחות, כל הנושאים המרמזים על חירויות פרט גדולות יותר ועל יציאה ממדינה מעיקה.
המלך, בהוראת האבסולוטיזם המלכותי, ריכז את כל הכוח בידיו ונחשב שהוא בא ישירות מהאלוהות שאישרה אותו והפקיד אותו בו כדי שיוכל למשול כרצונו.
כתוצאה מכך, הם היו שרירותיים, והגבילו את חירויות הפרט של נתיניהם, במיוחד אלה שסתרו אותם, ואשר, למשל, נאלצו לעיתים קרובות לסבול מרדיפה, מאסר ואף מוות.
במקרה הספציפי של צרפת, אי-השוויון שלט בזמנים אלה, בהיותם מעמדי הכמורה והאצולה שנהנו מזכויות וזכויות, לרעתה המוחלטת של המדינה השלישית, המורכבת משאר האוכלוסייה, שלא רק סבלו. דיכוי אך גם לא הייתה אפשרות לקבל דעה או להשתתף בהחלטות פוליטיות.
כתוצאה מכך, ממסד זה היה זה שתמך ביותר במהפכנים, מכיוון שהוא כמובן משתמע שיצא מהצללים וההדרה, וכוח מהטמעת מערכת פוליטית אחרת, דמוקרטית יותר, שיש בה השתתפות מספקת ו איך הם ראויים, מאוזנים ושווים לשאר האחוזות.
