הגדרה של דואליזם אנתרופולוגי
דואליזם אנתרופולוגי הוא מושג פילוסופי שמתחיל מנקודת הנחה שהאדם מורכב מגוף ונפש.
כלומר, תיאוריה זו מדגישה כי לא ניתן לצמצם את האדם לגופיותו שכן מעבר לקונוטציות החומריות של נוכחותו הגופנית של האדם יש עולם הבא, ישות לא מהותית שאינה נתפסת כשלעצמה אך האם היא נתפסת באמצעות פעולות שמחיה את הגוף.
עמדתם של אפלטון ודקארט
אפלטון סבר שהנשמה היא העיקרון המחיה את הגוף. גם הוגים אחרים הגיעו לאותה מסקנה: דקארט הוא דוגמה מובהקת לכך. מנקודת מבט זו, לגוף ולנפש יש שתי מציאות שונות, אך הן מתקשרות באופן מתמיד. למעשה, מחלת נפש יכולה להשתקף במישור הגופני.
להרגיע רגשות
זה המקרה, למשל, עם סומטיזציה של מתח העלול לגרום לבעיות עיכול, הפרעות שינה, כאבי גב, כאבי בטן ...
באותו אופן, תחום הגוף משפיע גם על הרמה הרגשית כפי שמוצג על ידי העובדה שאדם הסובל ממחלה קשה צריך להתאמץ יותר להיות אופטימי ולהישאר מאושר ממי שבריא.
כאב פיזי יכול גם לגרום לעצבות. אלה המסקנות שמציעה הפסיכולוגיה המשקפת גם את האינטראקציה בין גוף ונפש.
לעומת זאת, לאפלטון הייתה השקפה פסימית יותר על הגוף כפי שמוצג באחת מהצהרותיו המפורסמות: "הגוף הוא כלא הנפש."
תעלומת החיים
הדואליזם האנתרופולוגי מתחבר גם למהות המסתורין של החיים, עם ההתבוננות בכבוד ההוא שמבדיל את האדם מישויות אחרות שכן האדם, בזכות האינטליגנציה והרצון שלו, מראה על אוטונומיה וחוכמה מדהימים.
מצד שני, מעבר לגופיות האדם יש יכולות לא מהותיות כמו אינטליגנציה ורצון. בנוסף, תחושות גם אינן מהותיות, הן לא נראות אך הן מורגשות. אין הדגמה מדעית לקיומה של הנשמה, אולם מציאותה נטויה ברמה פילוסופית כפי שמוצג בטיעונם של אותם הוגים שהרהרו בדואליזם אנתרופולוגי.
