מהי החומש »הגדרה ומושג
חמשת הספרים הראשונים של הברית הישנה ידועים כחומש. מונח זה בא מיוונית ופירושו המילולי חמישה כרכים. אצל יהודים עד זה מכונה התורה. על פי המסורת היהודית-נוצרית, משה היה זה שכתב את החומש.
הספרים המשולבים בחומש הם בראשית, שמות, ויקרא, מספרים ודברים
בראשית מסופר על יצירת כדור הארץ והשמים. ספר זה מספר גם את מקור האנושות ואת ההיסטוריה של האבות כמוצא עם ישראל. בטקסט המקודש הזה אלוהים מוצג כיוצר כל מה שקיים.
אחד הסיפורים הידועים ביותר בבראשית הוא הסיפור הקשור לאי ציותם של אדם וחווה ולחטא המקורי של האנושות.
ספר שמות מספר את סיפורו של עם ישראל מתקופת העבדות במצרים ועד לשחרורם המלא בהר סיני.
במילים אחרות, עליית ישראל כאומה נספרת. עשרת הדיברות מופיעות גם ביציאת מצרים.
ספר ויקרא מיועד ללויים, הכהנים הראשונים שקידש משה (הם מקבלים שם זה מכיוון שהיו שייכים לשבט לוי, אחד משנים עשר השבטים המקוריים של עם ישראל). לאורך הפרקים עוסקים בנושאים כמו קרבנות בעלי חיים, קרבנות לאלוהים, איסורי אוכל או מנחות הכהנים למען חטאת החטאים.
הספר החמישי הרביעי נקרא מספרים מכיוון שהוא מכיל דמויות ותיעוד אודות האירועים הקשורים לחציית המדבר ממצרים להר סיני.
דברים הוא ספר היסטורי בעליל. בפרקים המרכיבים אותה מספרים כמה פרקים רלוונטיים בתולדות עם ישראל: ההתקדמות לעבר הארץ המובטחת, המלצת משה כדי שהעם יכבד את המצוות, איסור עבודת אלים כוזבים או ההתייחסויות ההיסטוריות לחגיגות דתיות גדולות (למשל, חג הסוכות).
מכסה מחדש
לחומש יש רלוונטיות היסטורית ובה בעת תיאולוגית. מבחינת הנוצרים, לחמשת הספרים המרכיבים אותה מטרה כריסטולוגית, כלומר הם עוזרים להבין את דמותו של ישוע המשיח כמשיח האמיתי.
עבור היהודים זה מקור ההתגלות האלוקית.
צילום: פוטוליה - קנדיס
