הגדרת מבטא מודגש
כשאנחנו שואלים שאלה או קוראים קריאה, הטון של המילים שלנו משתנה משמעותית. אנו שמים דגש על כמה מילים שיצביעו בפני בן שיחנו שאנו שואלים או קוראים על עניין.
בתקשורת בעל פה ניתן לזהות את התופעה בקלות, מכיוון שעם גוון הקול אנו יכולים לבטא אם אנו שואלים או קוראים.
עם זאת, בשפה הכתובה יש צורך לתקשר בצורה כלשהי איזה סוג של הודעות אנו פולטים. לפיכך, המבטא הדגש מורכב מציון עם טילדה או מבטא שאנו שואלים שאלה או קריאה.
הנורמה האורתוגרפית במבטא הדגש
במשפט "אני לא מבין למה לא הסברת את זה" המילה כי היא מבטאת את רעיון הסיבתיות. מצד שני, במשפט "אני לא מבין למה לא הסברת את זה" המילה "למה" מופרדת ומודגשת כי זו שאלה. במשפט השני יש דגש על המסר, שמצוין על ידי הדגשת המילה. המבטא הנחרץ משמש רק במילים כמו מה, מתי, איך, איפה, למה, מי או למה, לשאול או להוציא קריאה.
בעזרת מילים מודגשות אלו תוכלו לשאול שאלות ישירות וגם עקיפות. לדוגמא, "איך אתה רוצה לעשות את זה?" תהיה דרך ישירה לשאול ו"תגיד לי איך אתה רוצה לעשות את זה "תהיה דרך עקיפה לשאול את אותו סוג שאלה.
בקיצור, בכל אותם מקרים בהם מודגשת מילה, יש צורך לציין אותה בנוכחות טילדה. כלל הדגשה זה מאפשר בידול משמעויות ומאפשר קריאה מקיפה של טקסט. סימני הפיסוק (? ו- ¡) והקשר המסר מספקים לנו את המידע הדרוש בכדי להשתמש נכון בהדגשה.
לא להתבלבל עם המבטא הדיאקריטי
למילים מסוימות יש איות זהה ויכול להיות שמבטא או לא יכול להיות תלוי במשמעותן. המילה te היא כינוי ובאותה עת היא שם עצם, ספציפית סוג של עירוי. שניהם כתובים בדיוק אותו דבר וכדי להבדיל אותם אנו משתמשים בטילדה (למשל "תה הוא משקה פופולרי מאוד בקרב הבריטים" או "אמרתי לך לא לעשות זאת").
המבטא הדיאקריטי מאפשר להבדיל מילים כמו יותר ויותר, אני יודע ואני יודע, נותן ודה, כן וכן, אני ואני וכו '. אם ניקח את המילה אתה כהפניה, היא יכולה להיות בעלת מבטא דיאקריטי אם מדובר בכינוי אישי (תגיד לי לך), אך אין לה את זה אם זה שם תואר רכושני (המזוודה שלך נשברה).
תמונה 2. מריה סטארוס
