הגדרת איתור
אנו מבינים כי בעל הבית הוא אותו אדם הפועל כמלווה של דירה, בית או נכס לאדם אחר שמשלם עבורו. בעל הבית הוא, במילים אחרות, הבעלים של הנכס ומכיוון שהוא אינו משתמש בו כביתו שלו, הוא משכיר אותו באופן זמני לאחר, על מנת להשיג סכום שווה של כסף או הון תמורת אותו חלק. במערכת יחסים זו בין בעל הבית לדייר (האחרון הוא זה שמשכיר או משלם עבור נכס כזה), המשכיר הוא תמיד זה שיש לו את המספר הגדול ביותר של זכויות והטבות שכן הוא זה שבבעלותו הנכס ולכן יכול לקחת הרבה יותר החלטות לגבי אותו דבר כמו הדייר.
הקשר בין המשכיר לדייר נוצר מרגע חתימת חוזה השכירות. אף על פי שצדדים רבים פועלים בתום לב על ידי אמון או ידע קודם, הנפוץ ביותר (ובאותה עת מומלץ) הוא לפעול עם חוזה הקובע בבירור את תפקידיו של כל צד. החוזה מציין מי ישמש כמשכיר ומי כשוכר, בנוסף לסימון הזכויות וההטבות של שני הצדדים.
בעל הבית הוא, אם כן, הבעלים של נכס (בין אם מדובר במקרקעין או רהיטים, כגון בית או מכונית בהתאמה), שמחליט להעמיד אותו להשכרה כדי שאדם אחר יוכל להשתמש בו בתמורה לשווה ערך בהון. או שירותים. למרות שהחוזים מגנים על הדיירים בנושאים רבים, המשכיר הוא זה שיש לו יותר זכויות שכן הוא יכול לבטל את החוזה אם הוא רואה צורך לשמור על נזקים ברכושו.
נהוג למצוא אנשים המוקדשים אך ורק להחזקה והשכרת נכסים שכן פעילות כזו יכולה לייצר יתרונות כלכליים רבים, ומאפשרת לאדם לחיות בצורה נגישה וקלה.
