הגדרת פיסקה
הפסקה היא יחידת דיבור שבטקסט כתוב מבטא רעיון או טיעון או תשחזר את דברי הדובר בנאום. הוא מורכב ממכלול משפטים שיש להם יחידה נושאית מסוימת, או אם כי מבלי שיהיו, הם נחקקים יחד.
קל לזהות אותו בטקסט בגלל המאפיינים הבאים: זה מתחיל באות גדולות ומסתיים בנקודת נקודה וכולל כמה משפטים, כפי שאמרנו, הקשורים לאותו נושא משנה, בעוד שאחד מהם רק יביע את הרעיון המרכזי..
הנוהג הנפוץ ביותר שהיה להפריד בין פסקאות הטקסט זה להציב כניסה בתחילתו, התופס אותו משלושה עד חמישה חללים, ומשלים אותו עם הצגת קו ריק או הפרדה גדולה יותר ביחס לשורה הבאה בסוף אותו.
ישנם מספר סוגים של פסקאות: נרטיב (נוצר על ידי רצף הצהרות, האופייני לידיעה או לכרוניקה), תיאור (משפר את השימוש במילה בתיאור חושי), ויכוחי (מטרתה להציג דעות או, אם לא, להפריך אותן כדי לשכנע את המקלט), מַסבִּיר (מסביר או מפתח את הנושא המוצג בהמשך), של חמלה או ניגודיות (משווה אובייקטים או רעיונות בכוונה לסמן קווי דמיון והבדלים) ו- ספירה (מפרט מצבים שעוברים מהכי פחות לפחות חשוב).
