הגדרת תוקפנות
זה נקבע עם מונח התוקפנות לאותו מעשה או התקפה אלימה שמטרתה לגרום נזק לאדם המכוון..
תוקפנות היא איכשהו מעשה זה מתנגד לזכותו של האחר, במיוחד במקרה של התקפות מזוינות שאומה אחת עשויה לבצע כנגד אחרת.
באופן כללי, מי שמבצע פעולות מסוג זה מציג א נטייה עוינת ותוקפנית ברורה ומתמדת כלפי עצמם וגם במיוחד במיוחד כלפי העולם סביבם. תמיד, מה שנבקש עם תקיפה יהיה לגרום נזק לאדם אליו היא מופנית. כך שלתוקפנות, באופן מסורתי, יש את שלושת המאפיינים הללו: כוונה לגרום נזק, פרובוקציה של נזק ממשי ושינוי המצב הרגשי במקרה של הפרט המקדם את התוקפנות.
בינתיים, התוקפנות עשויה להיות מילולית או פיזיתלמרות שהדבר המקובל הוא שהאחד מגיע לאיסוף של השני. המילולי נפוץ מאוד במקרה של אותם אנשים פוגעניים, למשל, מי שפוגע באשתו, בוודאי, מתחיל את התוקפנות מילולית, מעליב או מזלזל ואז מבצע פעולה במכה. כמו כן, תוקפנות מילולית שכיחה מאוד באימונים צבאיים, מכיוון שהיא שימושית מאוד כאשר מנסים להשיג הפחדה או כפייה במהלך אימונים צבאיים.
מצד שני, תוקפנות לא נמצאת רק אצל מי שמבצע פעולה, אלא להפך, לפעמים ניתן למצוא תוקפנות בתגובה לפעולה, כלומר מישהו מגיב בצורה אגרסיבית ביותר לתגובה הבריאה. ושום כוונה רעה ממישהו.
בתחום יחסי אנוש, תוקפנות נחשבת א חוסר כבוד, עבירה ואפילו פרובוקציה.
הגורמים לתוקפנות ניתן למצוא בגורמים פנימיים או חיצוניים לאדם, למשל, שימוש בסמים יכול לגרום לאדם שאינו תוקפני במיוחד כאשר הוא אינו מושפע מהשינויים הללו, או שינויים רגשיים, כמו דיכאון או נוירוזה. הם יכולים להיות הגורמים לתוקפנות.
ומצד שני, ניתן להשתמש במונח תוקפנות על מנת להסביר את כוח ושכנוע חזק שיש למישהו או למישהו בעת ביצוע פעילות או עבודה כלשהם, או כישלון בכך, כאשר הוא נתקל בקשיים כלשהם. הקמפיין החדש התחיל בתוקפנות רבה.
