הגדרת המגזר הפרטי
המגזר הפרטי הוא מכלול הפעילות הכלכלית שאינה בשליטת המדינה. בעוד שבמגזר הציבורי התפקיד המוביל בידי המדינה, במגזר הפרטי החברה היא היסוד היסודי.
כשאנחנו אומרים שהחברה הפרטית היא המנוע של המגזר הזה, עלינו לזכור כי אין זה משנה מה הנפח שלה או הצורה החוקית שיש לה. חברה יכולה להקים על ידי אדם באופן עצמאי או על ידי אלפי עובדים ובאופן חוקי יש לה אפשרויות ארגוניות שונות (שותפות מוגבלת, חברה משותפת, שותפות, איגוד זמני של חברות או UTE ...). בכל מקרה, המטרה העיקרית של המגזר הפרטי היא התועלת הכלכלית באמצעות המוצרים או השירותים שהוא מנסה למסחור בשוק בו הוא מתחרה עם חברות אחרות.
במטרה להרוויח כסף
היתרון הכלכלי הוא ההיבט הבסיסי של המגזר הפרטי, אך לא היחיד. יש לזכור כי החברות השונות יוצרות תעסוקה בסקטורים הכלכליים השונים ולתעסוקה יש ממד חברתי ברור ולא כלכלי בלבד.
נושא רלוונטי נוסף במגזר הפרטי הוא האחריות החברתית שלו. בשנים האחרונות חברות מסוימות שילבו קריטריונים שאינם כלכליים בלעדית להנחיית פעילותם. אפשר לומר שאתיקה וערכים מסוימים יכולים להיות חלק מרוח היזמות. מציאות זו זוכה לשם, אחריות חברתית תאגידית (CSR). המאפיין הבסיסי של חברות אלה הוא שהממד החברתי שלהן (למשל, המחויבות שלהן לאיכות הסביבה) הוא מרצון.
דיון במגזר הפרטי או במגזר הציבורי
יש ויכוח קלאסי בכלכלה בנוגע לחשיבותם של שני המגזרים. מכמה עמדות פוליטיות מוגן תפקידו של המרחב הפרטי או הציבורי. עבור חלקם יש לשמור ולחזק את המגזר הציבורי, שכן הוא מבטיח שוויון, של צדק חברתי ומאפשר לחוסר איזון חברתי לא להגיע עמוק כל כך. עבור אחרים, המגזר הציבורי הוא לא יעיל, יקר מאוד ואינטרוונציונלי, ולכן הם מבינים שיש להשתמש במגזר הפרטי כמנוע האמיתי של המשק ולהגביל את הציבור לביטוי המינימלי שלו.
מנקודת מבט אידיאולוגית, תומכי המגזר הפרטי יהיו המערכות הפוליטיות הליברליות או הניאו-ליברליות ומגיני הציבור יהיו האידיאולוגיות הסוציאל-דמוקרטיות.
בפועל, שני המגזרים קשורים בתחום הכלכלי, מכיוון שחלק מהשירותים הציבוריים מנוהלים על ידי גורמים פרטיים באמצעות ויתורים או קבלנות משנה של שירותים.
