הגדרת iso

ISO הוא הארגון הבינלאומי לתקינה, המסדיר סדרת תקנים לייצור, מסחר ותקשורת, בכל ענפי התעשייה.

ISO ידוע גם כארגון וגם כסטנדרטים שנקבעו על ידו כדי לתקן תהליכי ייצור ובקרה בחברות וארגונים בינלאומיים.

הארגון הבינלאומי לתקינה או ISO (שמשמעותו ביוונית "שווה") הוקם בשנת 1947, לאחר מלחמת העולם השנייה והפך לגוף המוקדש לקידום פיתוח תקנים ותקנות בינלאומיים לייצור כל המוצרים. השייכים לענף החשמל והאלקטרוניקה. לפיכך, איכות ובטיחות מובטחת בכל המוצרים, תוך שמירה על קריטריונים להגנת הסביבה.

נכון לעכשיו זוהי רשת מוסדות ב -157 מדינות, הפועלת באופן מרכזי בז'נבה, שוויץ. במטה תיאום בינלאומי זה יש גם משלחות ממשלתיות וגם גורמים קשורים אחרים. למרות שכיחותם הגבוהה ברחבי העולם, ההשתתפות בתקנים אלה הינה וולונטרית, מכיוון שאין ל- ISO סמכות לאכוף את תקנותיה.

תקני ISO עוסקים בהיבטים שונים של ייצור ומסחר, אך בין כמה מהם ישנם אלה המסדירים את מדידת הנייר, שם השפות, ציטוטים ביבליוגרפיים, קודי מדינה ומטבע, ייצוג זמן ותאריך, מערכות ניהול איכות, C ו- BASIC שפות תכנות, מחזור חיי תוכנה, דרישות בנוגע לבקיאות במעבדות בדיקה וכיול, מסמכי .odf, מסמכי .pdf, ערבויות תקלה בתקליטורי CD, מערכות לניהול אבטחת מידע ורבים אחרים.

סטנדרטים אלה הם כה נרחבים עד כי אנו יכולים למצוא אותם כמעט בכל ההיבטים של חיי היומיום, תוך הגנה על הצרכן והמשתמש במוצרים ושירותים.