הגדרה של פיזיקה קלאסית

פיזיקה היא מדע בעל ערך ניסיוני ברור באמצעותו מופקים תיאוריות וחוקים. תחום זה מחולק לשלושה ענפים בסיסיים: קלאסי, מודרני ועכשווי.

מהו מושא לימוד הפרספקטיבה הקלאסית? ניתוח התופעות שמהירותן אינסופית ממהירות האור. מנקודת מבט היסטורית, ענף זה של הפיזיקה כולל את החקירות שבוצעו לפני המאה ה -20. ענף ידע זה משלב גם תופעות מדעיות בסדר גודל.

בניגוד לפיזיקה המודרנית שלוקחת את ניתוח החלקיקים כמושא המחקר שלה, שמעריך את ניתוח המציאות המיקרוסקופית.

הפיזיקה הקלאסית מראה גם מודל של העולם הנשלט על ידי חוקים מכניסטיים בתפיסת העולם של היקום הפיזי. מנקודת מבט זו ניתן היה להסביר את היקום בצורה מטפורית כהילוך של שעון מושלם שרכיביו נעים באמצעות חוק סיבתיות.

חלקים מהפיזיקה הקלאסית

מושג זה מורכב מענפים ספציפיים שונים:

1. תרמודינמיקה: חוקרת את הקשר בין חום לאנרגיה כאלמנטים שהופכים גופים. יתר על כן, אנרגיה יכולה להיות גם נוסחת עבודה, כלומר עקרון של תנועה.

2. מכניקה: ניתוח ישויות בתנועה ובמנוחה, כמו גם התפתחותן לאורך זמן. בהקשר זה משולבים גם החוקים הנוגעים לתנועה שהציע המדען אייזק ניוטון.

3. אופטיקה: ניתוח אור.

4. צליל: לימוד כיצד קול מתפשט ואיך גלים נעים בחומר.

5. חשמל ומגנטיות: ניתוח חשמל גם בתנועה וגם בזמן מנוחה. זה נקרא אלקטרומגנטיות.

חלק זה של מדע הפיזיקלי מראה ניגוד ברור לפיזיקה קוונטית המופיע כפתרון לתת תשובות לתופעות שההסברים שהיו להן עד אז לא היו סופיות.

פיזיקה מודרנית

פיזיקה קוונטית זו משלבת מתמטיקה, להפך, הנוסחה הקלאסית מעניקה ערך רב יותר למטאפיזיקה. הפיזיקה המודרנית שבוצעה מאז המאה ה -20 משלבת את המחקר של קוסמולוגיה, פיזיקת חלקיקים, פיזיקה מולקולרית וקוונטית. כלומר, מתגלה פרדיגמה חדשה ביחס לתיאוריות הקלאסיות על היקום.

צילום: Fotolia - aleutie