הגדרת מפרסם
מאמר מערכת הוא אחד מהז'אנרים העיתונאיים הרבים, אך המתאפיין בעיקר בסובייקטיביות שלו, אם נשווה אותו לז'אנר החדשות למשל, מכיוון שהוא ה דעה קולקטיבית על מדיה תקשורתית, על עיתון נפוץ יותר ועוקבת אחר הקו האידיאולוגי של העובדה על עובדה עיתונאית עכשווית ורלוונטית הדורשת דעה, הסבר והערכה של המדיום אודותיה..
מאמר מסוג זה תופס מקום מועדף במבנה העיתון וכמעט אף פעם אינו נושא חתימה, מהסיבה שציינתי לעיל. כתיבתו מופקדת בדרך כלל על עיתונאים בעלי ניסיון רב, עם יכולת לנתח את המציאות, והם מכונים בז'רגון "עורכי מערכת". בדרך כלל, ניתן למלא תפקיד זה על ידי מנהלים או ראשי מדורי פרסומים, בין אם הם עיתונים או כתבי עת.
מאמר המערכת, יחד עם עמוד הדעה, הם שני הפורמטים של הז'אנר הנקראים במדויק "דעה", הז'אנר עם הסימנים הסובייקטיביים הגדולים ביותר, שכן שיפוטי הערך ו"נקודות המבט "של הכותב באים לידי ביטוי בטקסט. , ומהות המהות של אותו ז'אנר. מקובל כי בנושא הרלוונטי החברתי נוצרים מדיום תוכן אינפורמטיבי (חדשות, כרוניקות), דיאלוגי (ראיונות, דיווחים) ודעות (טורים, מאמרי מערכת). הטיפול המוגמר בנושא במיוחד בשלושת הז'אנרים, בנוסף לציון חשיבות האירוע או האירוע, מאפשר לקורא לקבל מידע, את דבר העדים או המומחים בנושא (מתוך הראיונות) ואת נקודת העניין השקפתם של אנליסטים מומחים (על סמך חוות הדעת).
בין תפקידיו העיקריים של מאמר המערכת הם הסבר על העובדות, הקשר בין הנושא להיות גרפי יותר, לחזות את השלכותיו ולקבוע פסקי דין, מכיוון שזה החלק בעיתון אליו הקוראים תמיד ילכו כאשר הם רוצים לקבל מידע מלא יותר. על נושא הרגע.
לדוגמא, יש משבר מוסדי חזק במדינה שגרם להתפטרותו של הנשיא, זה לא יהיה בכרוניקה היומית שבה הקורא ימצא את התשובות המהותיות שמעסיקות אותו, אבל זה יהיה מאמר המערכת שנותן לו פנורמה בהווה ובעתיד של מה שיקרה.
יש סוגים שונים של מפרסמים: מסביר (הם מסבירים, הדעה אינה נגזרת ישירות), מתזה או דעה (יש דעה ברורה בעד או נגד), אינפורמטיבי (כוונתם להודיע על הנושא), פרשני (מקדם סיבות, השפעות, השערות ), פעולה ושכנוע (שניהם מנסים לשכנע את דעתו של הקורא שכבר נוצר).
אבל יש גם משמעות נוספת של מונח העריכה אשר נפוץ מאוד עבורנו ואשר משמש לשם חברה האחראית על הפצת ופרסום כתבים מכל סוג שהוא. סוג זה של תעשייה החל להתרבות מתחילת המאה ה -19, אם כי שיאו נצפה רק באמצע המאה ה -20, עם פריצה של מה שתיאודור אדורנו כינה "תעשיות תרבות", כלומר תיעוש של מוצרי תרבות. .: ספרים, סרטים ומוסיקה מיוצרים בהמוניה, המיועדים למסה הגדולה של הצרכנים, ממש כאילו מיוצרים סחורות מהסוג כמו מקררים, נעלי בית או בגדים. עם זאת, אבן דרך בסיסית להרחבת ענף מסוג זה הייתה ללא ספק המצאת מכונת הדפוס המטלטלת, שנוצרה על ידי יוהנס גוטנברג, המנטור של סוג דפוס זה שהניח את היסודות של ענפי ההוצאה לאור הנוכחיים אך גם של עיסוי של מדיה גרפית.
הפקה עריכתית כוללת את התהליך הבא: המחבר ייצור קשר עם המו"ל כדי לבדוק אם תוכן ספרו מעניין אותו, אם ישנו, הוא עובר לבית הדפוס כדי לקבל צורה ואז המו"ל מוכר אותו לחנויות הספרים. שיהיה אחראי על שיווקם לצרכן הסופי: קוראים. גם עם התקדמות טכנולוגיות המידע והטכנולוגיות החדשות, ספרים, למרות תחזיות שליליות רבות לגבי עתידם, ממשיכים להיות מיוצרים, עדיין ישנם רבי מכר (ספרים עם יותר ממיליון עותקים שנמכרו) אף שמוציאים לאור חיפשו חלופות המותאמות לחדש דרכי קריאה המוטלות על ידי טכנולוגיות: למשל מה שמכונה "ספרים אלקטרוניים" (ספרים אלקטרוניים) שניתן לקנות בחנויות ספרים וירטואליות, להוריד אותם במחשבים, מחברות, טאבלטים או הדלקות (מכשירים מיוחדים לקריאת ספרים) ולקריאה דיגיטלית, ללא הצורך לשאת ערימות ספרים על גבי תומכים בנייר.
