הגדרת חוק תקופתי
ה חוק תקופתי האם הוא יסוד הטבלה המחזורית של האלמנטים, כמו תכנית אוניברסלית המארגנת, מסווגת ומפיצה את היסודות הכימיים השונים הקיימים ביחס למאפייניהם ותכונותיהם.
בסיס שעליו יושבת הטבלה המחזורית
בינתיים, החוק התקופתי קובע את התכונות הפיזיקליות והכימיות של היסודות הנ"ל נוטים לחזרה שיטתית ככל שמספרם האטומי של היסודות גדל.
טבלה מחזורית: ארגון היסודות הכימיים בסדר הולך וגדל למספר האטומים שיש לכל אחד מהם
הטבלה המפורסמת כל כך של היסודות שאנו לומדים בבית הספר, בנושאי הפיזיקה והכימיה, היא תכנית העוסקת בסידור היסודות הכימיים על פי סדר הגידול שלהם מבחינת מספר האטומים.
העמודות האנכיות של הטבלה נקראות קבוצות ומכילות את האלמנטים בעלי אותו ערך אטומי ולכן יש להם מאפיינים דומים, ואילו השורות האופקיות, הנקראות נקודות, מקבצות את האלמנטים בעלי מאפיינים שונים אך בעלי מסות דומות.
כיצד התקדם הידע הזה: אירועים ספציפיים והדרגתיים
יש לציין כי כל המושגים הללו הטמונים בפיזיקה וכימיה פותחו בהדרגה ובהדרגה במהלך המאה התשע עשרה.
עלינו לומר שכמה אלמנטים כגון כסף (Ag), זהב (Au), נחושת (Cu), עופרת (Pb) וכספית (Hg), כבר היו בעלי ידע מושלם עוד מימי קדם, הגילוי המדעי הראשון של יסוד קרה במהלך המאה השבע עשרה, כאשר האלכימאי הנינג ברנד זיהה לראשונה את היסוד זרחן (P).
במאה שלאחר מכן, כלומר במאה ה -18, החלו להיות ידועים אלמנטים חדשים, הרלוונטיים ביותר הם גזים, הודות להתפתחות הכימיה הפנאומטית, כולל חמצן (O), חנקן (N) ומימן (H).
בסביבות תקופה זו כתב הכימאי הצרפתי אנטואן לבואזיה רשימה של חומרים פשוטים שבהם כבר הופיעו 33 יסודות.
בתחילת המאה התשע עשרה, המצאת הסוללה החשמלית עוררה את המחקר של תופעות כימיות חדשות ובסופו של דבר נוצר גילוי של אלמנטים נוספים, כגון מתכות אלקליות וארק אלקליין.
ב- 1830 כבר זוהו 55 אלמנטים.
באמצע המאה התשע עשרה, עם המצאתו של מכשיר הנקרא ספקטרוסקופ, נמצאו אלמנטים נוספים, במיוחד אלה הקשורים לצבע שהציגו את קווי הספקטרום שלהם, כולל צזיום, תליום ורובידיום, עד כמה שם.
הספקטרוסקופ הוא מכשיר המשמש לתצפית ולהשגת ספקטרום, בהיותו תוצאה של פיזור של סדרת תופעות קרינה, קול או גל.
הדמיון שהציגו אלמנטים מסוימים במונחים של תכונות כימיות ופיזיקליות הביא כמה מדענים של אז להחליט לסדר אותם באופן שיטתי, לקבץ אותם על פי קריטריונים מסוימים.
הקדמה הרחוקה ביותר שיש לנו בחוק המדובר היא הידועה חוק אוקטבות, פותח על ידי הכימאי האנגלי ג'ון אלכסנדר ניולנדס, שהציעו להעיר חידוש גדול, שכל שמונה אלמנטים אנו מוצאים את עצמנו מול תכונות דומות.
זה היה נקודת ההתחלה עבורו לגיבוש הטבלה המחזורית שלו שפורסמה רשמית בשנת 1863.
כאילו אחד היה במרוץ לאחר, הכפפה במובן זה נאספה על ידי כימאי אחר, במקרה זה יוליוס לותר מאיר הגרמני, אשר השתמשו כנקודת מוצא בתוצאות ניולנדס, בשנת 1870, קבעו את נפחי האטום של היסודות.
לאחר שחישב את משקולות האטום וייצג אותם, הוא היה מסוגל להוכיח לעולם המדע אישור לכך שמשקל האטום מרמז על עלייה בתכונות הפיזיקליות.
וכמעט במקביל ליצירותיו של מאיר, כימאי יליד רוסיה דימיטרי מנדלייב מפרסם את טבלה מחזורית ראשונה, מכה את מאייר שיעשה זאת שנה לאחר מכן ולכן הוא זה שנותר עם הכשרון להיות היוצר שלו.
מנדלייב היה מזמין את היסודות בסדר הולך וגדל בהתבסס על המסה האטומית שהם מציגיםבינתיים הוא הציב את אותם המשותפים למאפיין באותו טור.
ראוי להזכיר כי בשלב זה כבר היו ידועים 63 אלמנטים מתוך 90 הקיימים.
השולחן הושלם בסוף המאה ה -19 עם קבוצה אחרת, שנקראה אפס, והורכבה מגזים אצילים.
