הגדרה של רווחה חברתית
באופן כללי, המילה רווחה מאפשרת ייעודים הקובעים כי אדם עובר וזה מאופיין בסיפוק ואושר.
מקובל גם שמושג הרווחה משמש בכדי להתייחס למצב הכלכלי הנוח והנוח שיש לאדם וזה, למשל, מאפשר לו להישאר ללא בעיות וגם, למשל, לערוך טיולים, רכישות של סחורות, בין היתר.
עכשיו, במובן זה, חשוב להדגיש כי סובייקטיביות תהיה קשורה מאוד לתפיסת הרווחה, כלומר, לא לכולנו יש את אותם הטעמים והנטיות ולכן מה שמישהו מדווח על רווחה לאחר. אולי לא אומר מה אותו דבר.
רווחה חברתית מתייחסת למכלול הגורמים או האלמנטים המשתתפים בקביעת איכות חייו של האדם ובסופו של דבר הם גם אלה שיאפשרו לאדם זה ליהנות ולקיים קיום שקט, ללא קיפוח ובמצב קבוע בזמן של שביעות רצון.
גורמים אלה כוללים, וישפיעו באותה צורה, על היבטים כלכליים, חברתיים ותרבותיים. אמנם נכון שמה שמובן לרווחה הוא בעל עומס סובייקטיבי חשוב שכל פרט ידפיס עליו עם החוויה הייחודית שלו, מכיוון שברור, מה שעבור אחד רווחה עבור אחר לא יכול להיות, יש גורמים אובייקטיביים לקביעתו ואילו הם יאפשרו לנו לדבר ולהבחין כשיש או אין מצב רווחה.
אז בעצם תפיסת הרווחה החברתית כוללת כל אותם דברים שיש להם השפעה חיובית כך שנושא, משפחה, קהילה, יוכלו להשיג את המטרה להיות בעלי איכות חיים טובה. עבודה הגונה
ישנן דרכים שונות למדידת רווחה, מבחינה כלכלית למהדרין, מכיוון שללא ספק, מעבר לכל סוג של שיקול, בעד או נגד, זה מה שיאפשר לנו להתקרב להשגת מצב רווחה עולמי. שבו כל ההיבטים האחרים נכללים, החברתי, התרבותי, בין היתר, התוצר המקומי הגולמי (תוצר) של אומה יהיה זה הקשור לרמת חלוקת העושר שאליה הגיעה החברה האמורה, יגידו לנו אם יש או לא רווחה, מכיוון שתמ"ג גבוה עם חלוקה אמיתית במונחי עושר, יביא להרחבת הרווחה בחברה, אך אם נהפוך הוא, התמ"ג אינו משמעותי וריכוז העושר בכמה מעטים הוא זה פקודות, אם כן, לא נוכל לדבר על רווחה בחברה המדוברת.
כמו כן, מדדי המחירים, הסלים הבסיסיים, נמדדים היטב, כמובן, לא השרטוטים שעושים ממשלות רבות כדי להעדיף את מאמציהם ואת שיעור האבטלה של אומה, מאפשרים לנו לדעת את הרווחה או לא הקיימת בחברה. . כי למשל, אם במדינה מסוימת, נתונים סטטיסטיים רשמיים מראים לנו שמשפחה טיפוסית (זוג נשוי ושני ילדים) יכולה לחיות עם 2,000 דולר לחודש, היא תאפשר לנו לדעת כמה משפחות יש רווחה וכמה לא, כי בקלות למי שאין ערך זה בכיסו מדי חודש לא יהיה להם הרווחה הנ"ל, כשהם נוגעים במחסור.
אבל גם וכבר עוזבים את הכלכלי למהדרין, ישנן דרכים אחרות לקבוע את רווחתה של קהילה: תוחלת חיים בלידה, אחוז האוריינות, מספר הספרים שיצאו לאור בשנה, מספר האנשים שיכולים לגשת לאוניברסיטה, הזמינות של כמה מוצרי צריכה הנחשבים לא לצרכים בסיסיים, כגון מחשב, טלפון סלולרי, בין היתר.
בינתיים, האחראי המקסימלי שיהיה בידיה שהחברה תשיג את הרווחה המיוחלת היא המדינה, שבאמצעות מדיניות ואמצעים שונים שמטרתם לתקן את הוויסות והאי שוויון המתעוררים, מקדמת רווחה כל אחד מתושבי האומה ומסיבה זו, בנוסף, תהיה לו הדרישה מעצמו להיות מסוגל לייצר ולהכפיל עושר.
חלוקת הכנסות ביעילות וקידום פיתוח שירותים ציבוריים המבטיחים לאנשים פתרון של נושאים בסיסיים כמו בריאות ובחינם, כמובן שהם יתרמו רבות ליישום הקשר של רווחה חברתית.
