הגדרת מורשת

המונח מורשת מקור בלטינית לגטוס בו מתייחסת לרעיון האצלה, העברה מאדם אחד לאחר טובין, פונקציה, יכולת וכו '.

נציג, השאיר לאדם לטובת זול טובין חומריים, עמדה, יכולת, ערך מוסרי ...

בשפה המקובלת, המילה מורשת משמשת לייעוד כל מה שאדם, ארגון, מוסד יכול לקבל במתנה מאלה שהיו לפני כן ומהווים את קודמיהם.

המורשת עשויה להיות גלויה או לא, תלוי בכל מקרה.

לדוגמא, מורשת גלויה תהיה תכשיט שאדם משאיר ליורשיו בכך שהוא מכיל את החשיבות הגדולה והערך הסנטימנטלי הזה.

אך זו יכולה להיות גם מורשת, למשל, ערך הכנות שאב משאיר את בנו, או שקבוצת אנשים משדרת לאחרים כאשר האחרונים תופסים את מקומם באותו מוסד.

לפיכך, המורשת נתפסת כרעיון של העברת ערכים, סחורות או אלמנטים הנחשבים חשובים עבור אחד כזה או אחר המרכיב את שרשרת ההעברות.

יצירתו של סופר או אמן ששורד ומתמיד לאורך זמן

בתחום האמנותי, נעשה שימוש נרחב במושג זה כדי להתייחס ליצירה שסופר, צייר, שחקן, במאי, בין היתר, קצר במהלך כל חייו המקצועיים, ושרדה לאחר מותו, וכמובן שתמשיך להשפיע באופן משמעותי על הדורות. לבוא והציבור שהלך אחריו.

אפילו המורשת מאפשרת לאנשים שאינם עכשוויים לאמן המדובר להכיר את יצירתו וכמובן גם להתפעל ממנה, ללמוד ממנה או לקחת אותה כמקור השראה.

כשאנחנו מדברים על מורשת אנחנו מדברים יותר מכל על נושאים שקשורים לחברה ותרבותית, ולא כל כך ביולוגית, אליה אנו מתייחסים בעיקר באמצעות המילה "ירושה".

המורשת בדרך כלל מורכבת, כאמור, על ידי אלמנטים חומריים או על ידי סוגיות סמליות כמו ערכים, מסורות, דרכי פעולה, דרכי חשיבה וכו '.

חותם חזק המסמן את העתיד ואת ההיסטוריה של אומה או קהילה

החשיבות של המורשת שמקבלים היא שהיא תמיד תסמן את זהותם בעתיד.

לפיכך, המורשת שמישהו מקבל מקודמיו תגיד לאותו אדם הרבה יותר מאשר לאף אחד אחר מכיוון שהיא קשורה כנראה לזהותם, להיסטוריה המשפחתית שלהם, למנהגיהם ולדרכי החיים שלהם.

גם האומות בונות את ההיסטוריה שלהן מהמורשת שקיבלו בזמן. לכל עיירה יש מורשת תרבותית והיסטורית משלה המועברת מדור לדור, ואין לה שום קשר לנושאים חומריים, רחוקים ממנה.

התרבויות היווניות והרומיות, ללא ספק, הן המורשת הרלוונטית ביותר עליה נבנה העולם המערבי.

מצד שני, אנו יכולים גם לומר שניתן להבין את המורשת במובן המשפטי כאשר בתחום המשפט יש לקבוע מי מקבל מה כאשר אדם נפטר והירושה צריכה להמשיך.

נכסים או רכוש שאדם אחד מעניק לאחר לאחר צוואה לפני מותו

במקרה זה, השופט משמש כמתווך לארגון ההעברה ולוודא שהיא מתבצעת באופן בו המנוח רצה בכך.

מאידך, המורשת תהיה סדרת ההוראות שאדם משאיר בכתב לפני מותו, כך שתתגשם למעשה לאחר מותו, בדרך כלל הטבועה ברכושן החומרי, כלומר למי שייוותרו עליו.

מעשה זה הוא רשמי באמצעות מסמך הידוע בכינויו צוואה ושאותו מתוזמן על ידי ציבור נוטריונים, ואילו מי שמקבל אותו ייקרא כמוריש.

כעת, המוריש אינו היורש, האחרון יקבל את נכסי המנוח, ואילו למוריש יהיו נכסים אלה שנקבעו בצוואה שנוצרו במועד ובזמן שהוא עשוי לקבל אותם לאחר מות בעליהם.

נציג פוליטי בחו"ל ובדת של האפיפיור שלפניו הוא מתכתב

ומצד שני, מושג המורשת משמש בפוליטיקה ובדת, כדי לייעד את הנציג שיש לממשלה לפני עם אחר, ושליחו של האפיפיור שייצג אותו בדיון בנושא בהתאמה.

השימוש בפוליטיקה הוא עוד באימפריה הרומית, שם כונו כך גנרלים בדרגת סנטור ושגרירים שעסקו ביחסי החוץ של האימפריה.