הגדרת לוגיקה
ההיגיון הוא מדע פורמלי, כלומר, כמו כל אחד ממדעי הפורמלי שהוא יוצר מושא חקר והיגיון משלו ויצירת רעיונות על ידי המוח הם המתודולוגיה של עבודה וידע, אך גם, ההיגיון, הוא אחד הענפים החשובים והפופולאריים ביותר בפילוסופיה, שמטרת הלימוד שלה היא עקרונות ההוכחה וההסקה התקפה, שהם השיטות שבסופו של דבר יאפשרו לנו להבחין בין הנמקה נכונה לנימוק שגוי.
מקור ההיגיון מתקופת תור הזהב של יוון הקלאסית והפילוסוף היווני אריסטו נחשב ליוצרו ואביו.מכיוון שהוא היה הראשון שהשתמש ברעיון ונתן לו את הישות שהיא שומרת עד היום, של לימוד טיעונים כביטויים של אמת במדע.
ההיגיון הזה שתיארנו לעיל ואשר אריסטו עומד כמייסדו נקרא גם הגיון פורמליבינתיים, יש גם א לוגיקה לא פורמלית אשר תמקד את תשומת לבה במחקר המתודתי של אותם טיעונים אפשריים מפילוסופיה, רטוריקה ואמירות, בין מדעים אחרים העוסקים באלה.
ביסודו של דבר, ההיגיון הבלתי פורמלי משקיע את כל מאמציו בזיהוי תקלות ופרדוקסים ובבניית שיחים נכונה.
אך בלוגיקה פורמלית ובלתי פורמלית השאלה אינה מוצה מכיוון שאנו מוצאים גם סוגים אחרים של לוגיקה המציעים מתודולוגיות שונות לחלוטין כגון היגיון טבעי שהיא זו שמציעה המחשבה הטבעית, ככל שהיא מתנהלת, מבלי לנקוט במדע הפורמלי כבסיס תמיכה.
אז ה הגיון מטושטש או נקרא גם מטושטש שהיא לוקחת רישיונות מסוימים ביחס לאחרים ומודה בעמימות מסוימת בין האמת או הכזב של הצעותיה, בהסכמה הדוקה וביחס לתבונה האנושית.
בסדר אחר נוכל למצוא את לוגיקה מתמטית המטופלת באמצעות שפה מלאכותית וסמלית וביצוע הפשטה של התכנים. ולבסוף ה לוגיקה בינארית שעובד עם משתנים שמקבלים רק שני ערכים נפרדים.
