הגדרת זמן פועל
כל מצב מילולי משמש לדובר להעביר סוג של מסר. ישנם ארבעה מצבים בספרדית: אינדיקטיבי, סובייקטיבי, מותנה וחובה. כל אחד מהם מציג זמני פעלים שונים לביטוי בעת ביצוע פעולת הפועל. בשפתנו ניתן לצרף פעלים בזמנים שונים.
ההווה
בזמן הווה צורת הפועל חופפת לרגע בו היא מדוברת. אם אני אומר "היא אוכלת", אני מתקשר שפעולת האכילה מתבצעת באותו הרגע. עם זאת, לפעמים ההווה משמש להתייחסות לפעולות המתבצעות בדרך רגילה (למשל, "אתה עובד יותר מדי") או להתייחס לעבר ("האצטקים מקריבים קורבנות לאלים").
אחרון
זמן עבר או עבר מחולק לארבע זמנים: עבר לא מושלם, עבר בלתי מוגדר, עבר מושלם ועבר מושלם. הראשון משמש בדרך כלל לתיאור פעולות רגילות בעבר (למשל, "כשהייתי ילד לא שתיתי תה").
העבר ללא הגבלת זמן מתייחס לפעולה שכבר הסתיימה בזמן הדיבור ("היא למדה אתמול בבית").
מושלם העבר משמש לתיאור פעולת עבר, אך יש לו קשר עם הרגע הנוכחי ("אכלתי יותר מדי היום"). מושלם העבר מבטא פעולה שהיא קודמת לאחר בעבר ("לא ערכתי את השולחן כשהגעתי").
העתיד
העתיד פשוט או לא מושלם הוא זמן פועל בו אנו משתמשים כדי להעביר רעיונות לגבי העתיד הקשורים לאפשרויות, צוים או איסורים. בעת השימוש בעתיד נהוג להשתמש בביטויי זמן, כגון מחר, מאוחר יותר או בקרוב. המשפטים הבאים הם דוגמאות למילה פועלת זו: "נדבר בשבוע הבא", "תאכל את כל מה שאני אומר לך" או "היא לא תלמד כי אין לה בחינות".
ניתן להבין את זמן הפועל בשתי דרכים: זמנים מוחלטים או זמנים יחסית.
הזמנים המוחלטים נמדדים מהרגע הנוכחי ומתקשרים לפני או אחרי. זמנים יחסית מתחילים מנקודת התייחסות זמנית משנית. הזמנים המוחלטים הם ההווה, הבלתי מושלם, הבלתי מוגדר, המושלם הפשוט, המושלם בעבר המושלם והעתיד הפשוט.
הזמנים היחסיים הם המושלמים בעבר, הלא מושלמים בחלק מהמקרים (למשל, "הם אמרו לי שאתה בפריז"), המותנים הפשוטים, המושלמים לעתיד והמורכבים מותנים.
צילומים: Fotolia - Artem Shadrin / 3d_generator
